ספירת העומר מוליכה אותנו צעד אחר צעד מפסח ועד שבועות, מהחירות הגשמית שחגגנו בליל הסדר, אל החירות הרוחנית שנחגוג אי”ה בחג מתן תורה. כל מסע ארוך ומשמעותי, מתחיל בצעד אחד ועוד צעד. יום ועוד יום. ספירה ועוד ספירה.
המועדים כולם, וביניהם מצוות ספירת העומר, תופסים חלק מכובד מפרשת השבוע שלנו, אמור.
בימי המקדש היו מניפים ביום שאחרי הפסח את קורבן העומר, ורק לאחר הקרבתו היו מתחילים לאכול מן התבואה החדשה של השנה. מכאן שמה של הספירה כולה, ספירת העומר.
בלב ימי הספירה אנו מעלים על נס את דמותו המופלאה של רשב”י, התנא רבי שמעון בר יוחאי, אבי תורת הסוד.
סיפורו של רשב”י, עת הסתתר מהרומאים במערה, מופיע במסכת שבת בדפי הדף היומי שנלמדו לאחרונה. רשב”י לא הסכים לסלוח לרומאים על שהחריבו את המקדש בירושלים, ולכן לא היה מסוגל לשבח את מעשיהם בבניית גשרים ומרחצאות שבנו בארץ. הקיסר הרומאי ביקש את נפשו, ועל כן ברח עם בנו, למערה, ובה חידשו רזי תורה עד אשר בטלה הגזירה.
רשב”י היה תלמידו של רבי עקיבא, גדול התנאים. לאחר מגיפה קשה שפקדה את תלמידיו, רבי עקיבא בחר לא התייאש, והתחיל מחדש להעמיד את עולם התורה לתלמידים חדשים, בינהם, כאמור, היה רבי שמעון בר יוחאי. (גם רבי מאיר בעל הנס, שמחר יום ההילולא שלו).
גם רבי עקיבא מוזכר בדפי הדף היומי של השבוע. מסכת שבת דנה עם איזה תכשיט מותר לאשה לצאת בשבת (כשאין עירוב), ובין התכשיטים מוזכר ”עיר של זהב”, הוא הוא התכשיט שהבטיח וקיים רבי עקיבא להעניק לרעייתו, על מסירותה המדהימה בלימוד התורה.
לרגל פסח שני, (יום שישי הזה, י”ד אייר) החג שמהווה עבורנו תזכורת תמידית שיש הזדמנות שנייה, ותמיד אפשר לתקן, ניזכר דרך רבי עקיבא גם בהגדה של פסח.
רבי עקיבא וחבריו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה… עולה השאלה, מה לחבורת החכמים לחפש בבני ברק, הרי רגילים הם היו לחגוג בירושלים?
הימים ימי חורבן הבית בירושלים… כבר אין עליה לרגל, וגם חבורות קרבן פסח אינם, חכמים מנסים למצוא מזור לנפשם… איך יחגגו את הפסח ללא קרבן הפסח, וללא שירת ההלל שכמעט פקעה את גגות ירושלים מרב שמחה?
החליטו החכמים ללכת אל מקום מושבו של רבי עקיבא בבני ברק. אצל רבי עקיבא הם ימצאו נחמה. אצל רבי עקיבא, המלא אמונה בעיניו הצופות למרחוק, הם ילמדו לעצב ‘סדר אחר’ להם ולדורות הבאים. רבי עקיבא שהצליח לראות בתוך מראות החורבן את פוטנציאל הנחמה, הוא יגלה להם את הסוד איך לצמוח גם מתוך המשבר הזה…
רבי עקיבא מלמדם כי הסיפור הוא חוויה, וכל דור מעביר את הסיפור הזה הלאה, כדי שכל אחד מאיתנו יוכל לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, דרך הסיפור החי בתוכו, דרך הסיפור שכותבים ההורים על לוח ליבם של ילדיהם.
בכוחו של ה’סיפור’ הזה, כמו אבן ה’ספיר’, להאיר את ”כל אותו הלילה”, הארוך והחשוך של הגלות, למלא אותו באור של אמונה מגאולת מצרים, לאורך כל הדורות, עד הגאולה השלמה.
הזיכרון והסיפור של יציאת מצרים, מחברים בין ‘מצרים’ ל’ירושלים’ בכך שהם מציבים את יציאת מצרים כ”אם הגאולות”, כמו אב טיפוס לישועת ה’, וממנה מקבלים תוקף לציפיית הגאולה העתידה בירושלים.
בימי ספירת העומר, אני מבקשת לשאוב תעצומות מרבי עקיבא ומרשב”י, להתמלא אמונה, ולצעוד צעד אחר צעד, עד החירות האמיתית, בבריאות ובשמחה לנו ולכל בית ישראל, בשנה הבאה בירושלים הבנויה!
שבת שלום!