השבוע העברתי סדנת תכשיטנות בבת מצווה של אחיינית שלי.
מזל טוב!
הבנות היו מתוקות כל כך,
פשוט מרגש.
ומשמח.
ומעודד.
הן התחשבו אחת בשניה,
חיכו בסבלנות לעזרה,
אמרו תודה.
שוב.
ושוב.
ושוב.
היו שתיים שריגשו אותי במיוחד.
אמרתי להן – בבקשה,
כשתגיעו הביתה,
תגידו לאימא שביקשתי למסור –
שאתן ממש מהממות.
הן לא כל הבינו מה אני רוצה מהחיים שלהן אז אמרתי שוב –
בצורה יותר ברורה.
אני רוצה שתגידי לאימא כך:
'האישה בבת מצווה שהעבירה סדנא ביקשה למסור לך שאת (אני) מהממת'
אחת הבנות אמרה -
אבל אמא שלי יודעת.
עניתי - זה לא משנה.
תמיד זה חשוב לשמוע עוד ועוד,
שוב ושוב.
כמה הילדים שלנו אחלה.
היום הייתי ברמי לוי – ופגשתי חברה של אימא שלי.
שנים לא ראיתי אותה.
ניגשתי,
הצגתי את עצמי.
שאלתי לשלומה.
סיפרתי לה כמה שהיא נראית טוב,
לא השתנתה בכלל...
והיא אמרה לה –
אני מבקשת ממך,
תעשי לי טובה.
תרימי טלפון לאמא,
ותמסרי לה שיש לה בת מקסימה.
לא משנה כמה פעמים שומעים את זה -
זה משמעותי...
יש לי צמרמורת גם עכשיו שאני חושבת על זה.
על כך שחסד,
מעשה טוב,
יוצר משהו.
יוצר הדים.
אדוות.
בפרשה זו אנו פוגשים את איש החסד,
אברם,
ולימים אברהם.
שכל כולו חסד.
בעל הפחד יצחק (פחד יצחק לסוכות) מסביר –
שחסד היא מידה ייחודית.
רוב המידות מתארות כיצד הקב"ה מנהיג את העולם,
וחסד היא במידה בה הקב"ה יצר את העולם,
בנה אותו.
עולם חסד יבנה.
"בעוד שכל המידות שולטות בהנהגת העולמות,
מידת החסד שולטת בהתהוות העולמות".
הוא ממשיך ואומר שמידה זו גם ממשיכה ומהווה את העולם.
כאשר אנו פועלים במידה זו אנו מצטרפים לעשיה.
לוקחים חלק בהתהוות העולם.
בעולם הכללי –
ובעולמנו הפנימי.
ולכן אברהם הכיר את בוראו –
כי העולם נברא בחסד,
וחסד הוא הקו,
הציר,
שבו הקב"ה מופיע בבריאה.
ואברהם,
שמהלך בדרך זו,
ראה את הבורא.
את בעל הבירה.
שמופיע במידת חסדו.
ולכן אברהם נקרא גם איתן האזרחי,
בפרק פ"ט בתהילים.
משכיל לאיתן האזרחי,
עולם חסד יבנה.
כי משמעות המילה איתן –
הא עצמה,
חוזק.
אבל בעל הפחד יצחק דורש בשם משמעות נוספת.
איתן מלשון אית,
בארמית - יש.
בעל חסד,
בעל הישות.
בעל המידה המוציאה יש מאין.
מידת החסד –
זה מושג לכאורה כל כך גדול,
אבל גם יכול להתבטא במעשה כל כך קטן.
מילה טובה,
חיוך,
תשומת לב.
וכל מעשה קטן שבקטנים –
בורא,
מהווה,
משמח.
מדבק.
שניטיב לתת,
בקטן ובגדול.
ונהיה מתלמידיו של אברהם אבינו.
שבת שלום!