רופא+אמא = רפואה שלימה
שלומית שוורץ. אמא לארבעה
‘כן, אמא, אני בדרך לרופא’
‘למה רק היום?’
‘מה זאת אומרת, זה הרופא הרביעי שהוא מרואה בחמישה ימים’!
‘למה כל כך הרבה?’
‘כי אף אחד מהם לא הצליח לעלות על הסיבה, למה יש לו חום מעל 40’
ואצל הרופא:
‘שלום, כן, איך אני יכול לעזור?’
‘שלום דר כהן, למותק יש חום מאוד גבוה, כבר מיום חמישי שעבר, הוא גונח בכבדות, חלש ולא מוכן לשתות ולאכול’,
‘הניחי אותו בבקשה, על מיטת הטיפולים, כדי שאוכל לבדוק אותו’
האם המודאגת עושה כמצווה עליה
הדוקטור מקשיב לריאות בודק להם את הססטוס (קופ), מאיר באור יקרות את האוזניים המדהימות שלו, בודק את עומק המרפס, משיל מעליו את הטיטול (איזה בושות, לפני שנייה הוא היה נקי), אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין החום שיש לו ללראות את האחוריים, אבל, מילא,
וקובע: הכל בסדר’, הכל נקי’
‘סליחה, דוקטור, מבקשת האמא בחשש, אפשר לבדוק לו גם את הגרון?’
‘גברת וקנין, אם הייתי חושב שצריך לבדוק לו גם את הגרון, הייתי עושה את זה כשהיה שכוב על המיטה’,
‘אני יודעת, פשוט אני רוצה להיות בטוחה שאנחנו מכוסים מכל הכיוונים’
והדוקטור שוב מפשיל את שרוולי גלימתן הנוכחית וניגש למלאכה.
‘הכל נקי’, הוא פוסק,
‘זה משהו ויראלי, החורף הזה מחלת השפעת לובשת ופושטת צורה חדשה בכל פעם, גם ללא טיפת גשם בחוץ’
‘רציתי לדעת, האם אפשר לקבל הפנייה לצילום רנטגן, משהו פה לא מריח לי טוב (בעיקר הריח שיוצא לו מהפה, כי הוא לא אוכל כבר חמישה ימים…), אני מכירה את הילדים שלי, ומעולם לא עלה להם החום מעל 39 מעלות’.
‘בשביל מה לחשוף אותו לקרינה מיותרת, את צריכה ללכת הביתה ולנסות להירגע…’
‘אני רגועה לגמרי, ובכל זאת מתעקשת על הפנייה’
‘טוב, הנה, רפואה שלימה’
ובמכון הרנטגן
‘מי זה יואל וקנין’?
‘יואל כרגע בשלאף שטונדה, אני אמא שלו, איך אפשר לעזור’?
‘יש לי את תוצאות הצילום, את צריכה לפנות דחוף לרופא המשפחה שלך’
‘למה, מה גיליתם’?
‘אני לא מוסמכת לאבחן, בבקשה, רפואה שלימה’
אה, תראי, גברת וקנין, לפי הצילום, יש למותק דלקת ריאות חריפה, אני נאלץ להפנות אותך למיון’
‘ידעתי, היתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, אמרתי לך’
‘זה שאני אמא שלו ולא הרופא שלו, זה לא אומר שאני לא יודעת לאבחן שמשהו לא בסדר עם הבן שלי, יש לי אינסטינקטים אימהיים מחודדים, בטח שזה הילד הרביעי שלי, שעובדים שעות נוספות, וזועקים בעת הצורך. אנחנו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה, לך יש את הידע ולי יש את החושים, רק שיתוף הפעולה הזה ירפא את הילדים שלי…’
‘גברת וקנין, בבקשה ממך, אין אף מחקר שהוכיח שאינסטינקטים אימהיים מובילים למציאת פיתרון רפואי עבור החולה.’
‘לא איכפת לי אם יש או אין- יש דברים שהם מעבר למחקר, ואם הייתי מתעקשת יותר מלכתחילה, לא הייתי מוצאת את עצמי עכשיו בדרך למיון’
‘סליחה על ההערה הישירה, אבל, קצת צניעות וענווה, לא הזיקה לאף אחד, גם לרופאים, אפילו שהיא לא חלק משבועת הרופא’
‘אם סיימת, יש לי מטופלים אחרים שמחכים לי, ושוב רפואה שלימה’
יש אומרים שנשים הן היסטריות בגלל שיש להן ‘היסטר’- רחם בלטינית,
ואני אומרת שההיסטריה ביכולתה להפוך מצב במהירות להיסטוריה.
אשרינו שזכינו!