Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page

צו | רחל וינשטיין

צו את אהרון ואת בניו לאמור –

זאת תורת העולה.

הקורבנות.

אותן קורבנות שקרנו עליהם בשבוע שעבר,

וכעת מזווית חדשה.

מנקודת המבט של הכוהנים.

כיצד מקריבים,

פרטי עבודת הקורבנות.

מה נשרף כליל,

מה נאכל,

כיצד והיכן.


צו – מפרש רש"י לשון זירוז.

ומדוע נצרכה דווקא כאן לשון זירוז?

כי יש חסרון כיס.

העולה עולה כליל.

לא נאכלת.

וכבר שאלו רבים –

שהרי פרשה זו נאמרת לכוהנים,

איזה חסרון כיס יש לכהנים בקרבן העולה?

מה עניינה של לשון זו דווקא כאן?


בעל אור החיים הקדוש מביא מספר תשובות.

ביניהן התשובה שבעולה יש ציווי מיוחד.

אש תמיד תוקד על המזבח.

לא תכבה.

ועל מנת לוודא שהאש לא תכבה –

יש צורך לשמור על האש,

זה לא פשוט.

ואולי לעיתים יש בכך חסרון כיס ממש -

אולי להפסיד משכורת.

וכן יש צורך במערכה נוספת –

מערכה ראשונה,

שניה

ושלישית.

מערכה שניה ושלישית.

כדי לוודא שאש לא תכבה.

והשלישית - אין עליה כלום.

לכאורה בזבוז...

רק על מנת לוודא שאש זו תהיה תמיד.

תמיד.

על המזבח.


בעל האור החיים הקדוש מוסיף ומסביר שפרשה זו,

רומזת לגלות השלישית.

זו שבה הוא היה מצוי כעת,

ושאנו מצויים, או לא מצויים בה כעת.

מקווים שאנו כבר ביציאה ממנה כעת.

מקווים שכבר אנו רואים את סופה...

אך עדיין טועמים את שייריה.


האור החיים מסביר שהאש שעל מזבח –

שלא תכבה,

מסמלת את האש של השכינה,

המציאות של הקב"ה.

שנמצאת תמיד,

תוקד תמיד.


ודבר זה דורש צו -

לשון זירוז.

מיד ולדורות –

כהמשך דברי רש"י.

צריך להתאמץ על זה,

לשמור על האש.

ולהיזכר.

וכן -

לפעמים לאבד שעות שינה.

ולהדליק עוד מערכה.

שלפעמים נראית לנו מיותרת.

לריק.

אבל היא לא לריק.

כי יש צווי –

לדאוג שהאש לא תכבה.

תוקד על המזבח תמיד.


צו ותמיד.

שני אתגרים גדולים.

לפעול על פי צו א-הי,

ולהמשיך ולהתמיד.

ואולי אלו המתכון לכך שהאש תמשיך לדלוק.

תמיד.


שבת שלום!




0 תגובות

Comments


bottom of page