חיפוש

על רגל אחת | רחל וינשטיין

נו, מה כבר בישלת לחג?

אז אם לומר את האמת גם אני עוד לא התחלתי… אבל אני סופרת לקראת החג הזה כבר 40+ יום. גם אתן?

אז גם אם את לא סופרות בפועל, (אני פספסתי מזמן) עם ישראל סופר. ונכון שאני לצערי כבר לא סופרת בפועל, אני שרויה בספירה וירטואלית. בתודעת ספירה.

נראה לי שחג השבועות הוא החג שבמובנים מסויימים מתכוננים אליו יותר מכל חג אחר, אפשר לומר שעניינו התכוננות. אפילו השם שבועות, שאינו שמו התנכי של החג, כל עניינו השבועות שאנו סופרים עד אליו. בתורה החג נקרא עצרת, שגם השם הזה אפשר לומר שהוא קשור לספירה שנעצרה. כלומר לסוף התהליך שהתחיל בפסח ונגמר בשבועות.

ואם נאמר (ואמרנו) שפסח הוא חג החיפזון, החג שבא מלמעלה ואין עניינו הכנה, אז יש לנו צמד חמד. אני יודעת, מי לא מתכונן לפסח…

הבני יששכר מסביר שלכל חודש בשנה שייך איבר בגוף. האיבר ששייך לחודש ניסן הוא רגל ימין, האיבר של חודש סיון הוא רגל שמאל.

כל עוד יש רק רגל אחת, אי אפשר ללכת. מקסימום אפשר לקפוץ. לדלג. גאולת ניסן מאופיינת בדילוגים, ניסים. מה זה נס? דברים שלא קורים לפי הסדר הטבעי. בדילוג.

בסיון אנו זוכים ברגל שניה, ואז אפשר ללכת. כסדר. יום אחר יום. סיון הוא חודש של הילוך. או אם תרצו חודש התהליך.

הבני יששכר מסביר שזה הסוד שעומד מאחורי המדרש על הלל ושמאי והגר שרצה להתגייר בתנאי שילמדו אותו את התורה כולה על רגל אחת.

מה זה רגל אחת? למה צריך שתי רגליים? אם הקב”ה נותן לנו הכל בדילוגים, כמו בניסי חודש ניסן, אנחנו לא מוכנים לקבל את השפע. עיין ערך ספר במדבר. מה קרה לעם ישראל שיצא ממצרים וכנראהעוד לא היה מסוגל להכיל את השינוי. חטא אחד אחרי השני. מי שלא עמל ועובר תהליך, לא יודע מה לעשות עם הנס שפתאום נוחת עליו.

לוטו זו דוגמא לדבר הזה. מי לא רוצה לזכות בלוטו? לא תהיי מוכנה? אז למה על פי רוב מי שכן זוכה לא יוצא ממש בטוב? יש סטטיסטיקה די עגומה בנוגע לזכיינים הגדולים. חלקם מיד מבזבזים הכל, היו כמה התאבדויות. למה?

נראה לי שכשנופל עליך כזה עושר, בפתאומיות, ללא עמל אישי, קשה להתמודד עם השינוי. קשה להעריך את המתנה. הדבר אניו מתקיים. ומי שזכה בלוטו והכל עבר בשלום מספר על התהליך והעבודה הקשה שהשקיע אחרי הזכיה. ועל הבחירה להמשיך את חייו כמעט כרגיל.

ה’ רוצה שאת התורה נקבל אחרי הכנה ומאמץ כדי שנזכה בה מעצמינו, נעמול ונקנה אותה. רק כך היא תהיה באמת שלנו. רק כך יהיה קיום לאורך זמן של התורה.

אם כך, למה קדמה לשבועות גאולה ניסית? הבני יששכר מסביר שהגר מבין את הצורך בתהליך, אם כן למה היה צריך להתחיל עם רגל ימין הניסית? למה צריך שתי רגליים?

הבני יששכר מסביר שתשובתו של הלל, דעלך סני לחברך לא תעביד, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואהבת לרעך כמוך, עונה גם על השאלה הזו.

אמנם אנו יודעים שלא כדאי לזכות בלוטו. אבל מי לא רוצה לזכות בכל זאת? כל אחד רוצה את התוצאות בלי להתאמץ.

ה’ כל כך אוהב אותנו ורוצה בו זמנית להעניק לנו את מה שאנחנו רוצים, אפילו הרצון הילדותי והלא מבורר הזה, ויחד עם זאת לתת לנו את מה שטוב לנו – מתנה שכרוך בה מאמץ ויש בה קיום.

מי כהורה לא רוצה גם לתת לילד את כל מה שהוא מבקש, כן גם כשהוא רוצה לאכול פופאייס באמצע הלילה, ומצד שני לתת את מה שנראה לנו בריא ונכון. (לא פופאייס באמצע הלילה…)

בחג השבועות ה’ נותן לנו את המתנה הנפלאה והמתוקה, התורה. זכינו בלוטו.

ובתהליך קבלת התורה מעורבים שני אלמנטים הללו. מתנה גדולה ופתאומית שמביעה אהבה גדולה ורצון לשמח אותנו, ותהליכיות שנותנת לנו אפשרות לקנות את התורה, ולהפוך אותה לשלנו באמת. לעמול בה ולהתענג עליה.

חג השבועות הוא סופו של תהליך, והוא גם תחילתו של תהליך. הילוך.

אני מאחלת לנו שהשנה נזכה כולנו לקבל את התורה, לא על רגל אחת. נקבל מתנה עצומה ונזכה ולטעום גם את טעם עמל קניינה.

0 תגובות