עבודה בפרשה | פ’ תצוה | “ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת” | הרבנית שריג

בס”ד

עבודה בפרשה – פרשת תצוה הרבנית שריג

הרב שלמה קרליבך מספר על אבא שלו באלו המילים: (מתוך הספר סיפורי נשמה) מה למדתי מאבא שלי? למדתי שהדבר הראשון הוא לכבד כל אדם. כבוד, זה עוד לפני אהבה. אבא שלי נתן כל כך הרבה כבוד לכל אדם! כשמישהו צלצל בדלת, הוא לא הלך לפתוח לפני שלבש את הג’אקט שלו וסידר את העניבה, כדי לכבד את האורח. באבי מורי ממש התקיים מאמר חכמינו הקדושים: “איזהו מכובד? המכבד את הבריות”|(אבות ד’ א’) …לא אשכח איך שפעם בשדרות ברודווי בניו יורק, ראינו אישה אחת, שבורה לגמרי. היא הייתה לבושה בגדים קרועים ונראתה מוזנחת נורא. היא הביטה באבי, ניגשה אליו ואמרה:”רואים עליך צלם אלוקים”! אבי הסתכל עליה במאור פנים, ואמר בשיא הביטחון: “עלייך רואים צלם אלוקים”! לא יאומן – פתאום היא כבר לא הייתה לבושה בגדים קרועים.

ובפרשה שלנו כתוב: “ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת”. (שמות כח’ ב’) נכון, צריך בגדים, אבל כבוד? תפארת? עניני כבוד נתפסים אצלנו בדרך כלל בהתייחסות שלילית. כבוד מסמל בעינינו התנשאות, שררה, לא הוזהרנו להתרחק ממנו? לא למדנו כי: “הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם” (אבות ד’ כא’) ? מלמדת אותנו התורה כי כמו בכל מידה יש גם בכבוד שני פנים, כבוד שהוא שלילי וגם כבוד שהוא חיובי. מה זה כבוד חיובי? כזה שמביא לתוצאות חיוביות, לתוצאות של התקדמות ועליה. חיובי עד כדי שאנחנו מתפללים שהקב”ה יתן לנו – “חיים של עושר וכבוד”. מהן התוצאות המתקבלות מכבוד חיובי? כשהכבוד מחייב אותנו לזכור שאנו בני מלכים, כשהוא גם מכריח אותנו לא לעשות דברים מסויימים כי הם “לא מתאימים לנו” כשהוא מאפשר לנו להעריך את עצמינו ולכן לנהוג בצורה יותר נכונה. אותו “כבוד” שכשהוא שלנו לא נתיר לעצמינו ללכת בצורה מרושלת או להתנהג שלא “במלכות”. והתורה מכוונת אותנו לראות שגם החיצוניות מסייעת בזה. כשהקב”ה מצווה לעשות בגדים מיוחדים לאהרון הכהן הוא מדגיש כי הם נעשים “לכבוד ולתפארת”. ובעצם מלמד אותנו להיעזר בדברים שיתנו לנו הרגשה מכובדת, כדי שבאמת נהפך לכאלה. מה זה משנה? לא תמיד אנחנו מאד מודעים לאיך אנחנו מתבטאים או מתנהגים. ולפעמים לא תזיק בכלל עזרה…

תחשבי על עצמך לובשת בגד חגיגי (ואולי גם נעל מוגבהת) עכשיו נראה באיזה קצב תלכי… כל המעשים, ההליכה והדיבור כשהם נעשים מתוך איזו שהיא מודעות גם נראים אחרת. מלאכותי? מאמץ? ואיך זה נראה אחרת? מה בעצם אומר הילד הזה שאת רואה אותו מתכוון לצאת מן הבית עם מכנסיים ישנות, לא נקיות במיוחד לביה”ס? את מסתכלת, מממ…המכנסיים כבר ידעו ימים יפים יותר, גם כשהיו חדשים לא התעלפת מהם והיום היית מתעלמת מהם אם היו משמשים כפיז’מה. “אתה לא יכול לצאת ככה” את טוענת, והוא: “זה נח, שיקבלו אותי כמו שאני”. בואו נבדוק: צריכים לקבל אותי כמו שאני 1. האם זאת האמת שצריכים לקבל אותך כמו שאתה? כן, אם מישהו אוהב אותי, אז מה שאני לובש לא משנה. 2. האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת שצריכים לקבל אותך כמו שאתה? כן/לא 3. איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה שצריכים לקבל אותך כמו שאתה? אני הולך עם איזה בגדים שמתחשק לי, אני לא מסתרק, לא מסתפר, כי זה נח, אני לא מגיע בזמן ללימודים אם אני עייף. (ומה התוצאה? אני שואלת..)וזה אומר ש: אמא שלי כל הזמן מעירה לי, המורים שלי שולחים אותי הביתה, אני רב עם המורים, ההורים…אני מרגיש שהם מתערבים לי בחיים, אני לא רוצה להיות לידם, אני מעדיף להיות עם חברים או לבד. 4. מי תהיי בלי המחשבה שצריכים לקבל אותך כמו שאתה? מקשיב, מנסה להבין מה רוצים ממני, מנסה להסביר את עצמי.

היפוכים: לא צריכים לקבל אותי כמו שאני כי הם לא. כי זה מפריע להם. כי זה התפקיד של אמא שלי לחנך אותי לפי הבנתה.

אני צריך לקבל אותם כמו שהם כי זה מה שאני מבקש מהם. לקבל אותם גם כשהם מעירים לי. לקבל את זה שהם אומרים שזה בגלל שהם דואגים לי ואוהבם אותי. לקבל את זה שהם מגזימים ומסתכלים עלי כמו ילד קטן. לקבל את זה שאני גר בבית ומותר להם לקבוע את החוקים.

אני צריך לקבל את עצמי כמו שאני לקבל שאני יכול לעשות מה שאני רוצה אבל יש לזה מחיר. לראות מה אני רוצה והאם אני מתקדם לשם. לא לעשות לעצמי הנחות .

#עבודהבפרשה #פרשתתצוה #ביירוןקייטי #רשולמיתשריג #פרשתהשבוע #שולישריג #שיטתביירוןקייטי #פרשתתצווה #השיטהשלביירוןקייטי

0 תגובות