מתי אלמד לבחור נכון? פרשת בלק | רחל וינשטיין

מי השלוח מסביר את מילות הברכה של בלעם לעם ישראל:

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"

כמעין מפתח להבין כיצד לבחור נכון,

ואם נדייק – באיזה מסלול הנהגה לבחור.

בעל מי השילוח מסביר:

עניין הנחש הוא התעקשות בדבר מבלי להסיר דבר זה מדעתו,

וקסם הוא להיפך – דהיינו אם הוא מסופק בדבר אם לעשות או לא,

רואה אם ילך לו כשורה וכסדר יעשה.

ואם לאו - לא יעשה...

דהיינו –

באם יודע בברור את רצון השם יתברך

אסור לו לחשות בדבר... רק צריך להתגבר כארי...

ובמקום שאדם מסופק אסור להיות בתוקף,

רק להתבונן כפי שיתנהג הדבר בעצמו...

(מי השילוח לפרשת בלק חלק א)

יש אדם שיודע בוודאות מה נכון,

אדם זה צריך להתעקש,

להיות נחוש,

לפעול בתוקף.

לעשות על פי אותה ידיעה בהירה שיש לו –

לפעול כך ויהי מה.

יש אדם שאינו בטוח.

ואז צריך לראות לאן השם מוביל אותו.

לפעול בזהירות תוך כדי הקשבה מתמדת למציאות הסובבת אותו.

לראות לאן הרוחות נושבות.

בעל המי שילוח מסביר שחשוב לדעת מתי לפעול כך ומתי כך,

"ושניהם אסורים שלא במקומם הראוי להם"

ומדייק מי השילוח בפסוק –

כי לא נחש ביעקב,

השם יעקב מסמל דרך שאינה ישרה ובהירה.

עקובה.

כאשר אדם הוא יעקב – עליו להימנע מנחישות.

כי לא נחש ביעקב.

ולא קסם בישראל –

ישראל רואה דרך ישרה פרושה בפניו.

יש לו בהירות.

ישראל צריך להיות נחוש ותקיף,

לא לפעול ב"קסם"

בלעם משבח את עם ישראל שיודעים להבדיל בין זה לזה.

יודעים על עצמם אם הם יעקב או ישראל,

יודעים על עצמם אם כרגע מדובר במצב של יעקב או ישראל.

בשונה מבלעם עצמו –

שבתחילת הפרשה מודה שאינו יודע האם נכון ללכת עם שליחיו של בלק.

ושיוכל לפעול רק "כאשר ידבר אלי"

ולמרות שהקב"ה אומר לו מפורשות לא ללכת,

ואחר כך רומז לו –

שוב,

ושוב,

בלעם מתעקש.

נחוש.

ובסוף הפרשה אנו פוגשים את פנחס שפועל בנחישות.

מבין שבמצב שהוא נתון יש לפעול בזריזות ובתקיפות.

לא להתלבט ולראות לאן הרוחות נושבות.

פנחס –

עוצר את המגיפה.

ומעניין שלא כתוב בפסוקים שהייתה בכלל מגיפה.

וחז"ל מסבירים שלא רק המגיפה הנוכחית נעצרה אלא כאן כלו מתי מדבר.

ואולי יש רמז כאן לכך שמעשה פנחס סגר את הגולל,

שם קץ למגיפה,

מגיפה גדולה יותר.

מגיפה שכבר ארבעים שנה מחוללת סערה במחנה ישראל.

מגיפת הספיקות,

והתלונות,

וחוסר הוודאות.

ואמנם שכמובן שדברים אלו לא נעלמו מן העולם –

אך למול הספק וחוסר הוודאות –

ניצבת דמותו של פנחס.

שפועל.

בנחישות.

בקנאות.

והפרשה מעמידה לנו שתי דמויות –

זו מול זו.

את בלעם –

שפועל כנגד רצון ה'.

בנחישות.

ואת האבסורד –

את חוסר היכולת שלו בפועל לומר אף מילה שאינה ברצון ה'.

ומולו את פנחס –

שמציל את המצב.

ופועל בנחישות.

מסכן את עצמו –

על מנת לעשות את רצון ה'.

והשאלה נותרת בעינה –

מתי אלמד לבחור נכון?

ומה איתנו?

איך יודעים?

אז לפעמים –

פשוט יודעים.

ואז מי השילוח מעודד אותנו לא להסס.

לפעול.

בנחישות.

בתקיפות.

וכשלא יודעים –

נזהרים.

שואלים.

פועלים תוך הקשבה מתמדת למציאות.

ולכאורה זה כל כך פשוט.

לא?

אבל כנראה שלא.

לפעמים דווקא חוסר הוודאות גורם לנו להיאחז,

במשהו,

בנחישות.

להתעקש.

כמו שכבר למדנו מזמן -

מי שצועק הכי בקול זה לאו דווקא מי שיודע הכי הרבה או הכי טוב,

אלא מי שמשמש בווליום לחפות על חוסר הוודאות...

בעזרת השם שנדע -

לפעול בנחש כאשר אנו ישראל,

לפעול בקסם כאשר אנו יעקב,

ולהבדיל בין אלו לאלו.

שבת שלום!