מי לא אוהב חידושים? אז מסתבר שלא כולם אוהבים. בגד חדש, תכשיט חדש, כלי חדש, את זה רובנו אוהבות.
עבודה חדשה? שינוי בלו”ז? יש כאלו שזה מרגש ומשמח אותן, ויש כאלו שזה מלחיץ אותן. ואפילו בין אלו שמתרגשות מן השינויים שבשגרה – כמה מאיתנו שמחות לאתגר חדש בחיים הפרטיים שלנו?
כל כך קשה להתחיל לחולל שינויים בהרגלים. דיאטה חדשה, ניסיון לשמור על בית מסודר (למבולגנות שבינינו), קבלות בתחום הרוחני כמו לא לדבר לשון הרע או להתפלל יותר בכוונה (או בכלל).
כל כך הרבה כוונות טובות יש לנו – אך לעיתים המעשה מתמהמה. קשה להתחיל.
רבי נחמן אמר שכל ההתחלות קשות ורב צדוק מתאר את העניין בתורה הראשונה שבספרו צדקת הצדיק.
הקטע כל כך יפה שאביא אותו בשלימותו.
“ראשית כניסת האדם לעבודת ה’ צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה’ ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות:” (צדקת הצדיק תורה א)
רב צדוק מסביר שביציאת מצרים היה צורך בחיפזון. עם ישראל היה צריך לצאת מהר. אחרי יציאת מצרים, אין צורך בחיפזון בחג הפסח שחוגגים כל שנה. בליל הסדר אנחנו לוקחים את הזמן, לפחות חלקנו, ולא ממהרים לשום מקום.
רב צדוק מסביר שכמו שעם ישראל, על מנת לצאת ממצרים היה צריך לחפוז, כך כל יהודי שרוצה להתקדם בעבודת ה’ צריך לחפוז. להתחיל תהליך בעבודת ה’ זה לא דבר פשוט. תחילה צריך “לנתק עצמו מכל תאוות העולם הזה”. לפני שמתחילים תהליך של שינוי משמעותי צריך להתנער מכל הגורמים שמנעו ממנו לחולל את
השינוי עד עתה. זה דבר לא קל. החבלים שקושרים אותנו במקום הם רבים ובחלקם חזקים ביותר.
לכן ברגע שיש התעוררות של רצון ה’ צריך לחפוז על אותו רגע. כשיש עת רצון צריך לקפוץ מיד על הרכבת לפני שתברח. ואפילו אז “אולי יוכל”…
אבל צריך למהר ולתפוס את הרגע! אחר כך אפשר לילך במתינות. אפשר למצוא ספסל ולהתרווח. כמובן שעדיין צריך לעבוד, אבל אפשר לעבוד במתינות.
התורה הזו תמיד מעלה לי אסוציאציה של עיגול, שעל מנת להיכנס צריך למצוא פתח. ברגע שמצאתי פתח, אני בפנים. אבל למצוא את הפתח דורש המון מאמץ דיוק וכח.
למי שעשתה פעם דיאטה, או תכננה להתחיל דיאטה, היום שלפני הוא היום הכי ארוך שיש. יש לי חברות שכבר שנתיים מתחילות מחר דיאטה. אבל ברגע שמתחילים, ברגע שקופצים למים, יותר קל.
כל אחת והדוגמא שלה – נקודת הפתיחה של המירוץ הוא קשה. לא שלא קשה אחר כך, אבל ברגע שיש התחלה יש שינוי במציאות. וכל מה שקורה אחר כך בעל אופי אחר.
ונראה לי שפסח וחודש ניסן הוא זמן ממש מתאים להתחלות. עם לידתו של עם ישראל, ובריאת העולם, ותחילת השנה, ממש עת רצון להתחלות חדשות.
מאחלת לכן שתתחילו ותתמידו באתגרים שתבחרו בהן!