להפעיל מונה?
שלומית שוורץ. אמא לארבעה
התעוררתי הבוקר וניסיתי להיזכר איזה יום היום?
ולא הצלחתי.
ניסיתי להיזכר, איזה יום היה אתמול?
והדבר לא עלה בידי.
אולי בגלל שהשחר טרם עלה, ומאוד חשוך בחוץ, למרות שהשעון שלי מראה שכבר שש ודקה וארבעים ושמונה שניות, מה שאומר שאני כבר בפיגור…
למה זה כל כך חשוב לי לדעת איזה יום היום?
כי אני צריכה לדעת מראש איזה כובע ( או מטפחת ) אני חובשת היום, זאת אומרת על תקן מה אני היום בנוסף להיותי אמא! כשאת אמא לארבעה ילדים, את מוצאת את עצמך ממלאת הרבה מאוד תפקידים. לפעמים את בוחרת בהם ולפעמים המציאות בוחרת אותם עבורך- או מאלצת אותך לבחור בהם. ואת יכולה להשתלב או לא להפסיק להתלונן, עד שהזקונים יגיע לגיל שמונה- עשרה, וגם אז, אף אחד לא מבטיח לך כלום.
אני לדוגמא, ביום ראשון ממלאת את תפקיד ‘המבוגר האחראי’, כשאני דואגת לכנס פעם בשבועיים את נציגי הורי וועד הכיתה של הגדולה שלי, יחד עם המחנכת לתפארת, לפגישה בה עולים נושאים הרי עולם, כמו האם לאפשר לבנות להביא ממתקים ( ממתי ביסקוויטים הפכו להיות ממתק? ) או לא. לא להאמין איזה וויכוחים ניטשים על שטויות. אני צריכה להרים מדי פעם את שלט ה’עצור’ שלי, ולהגיע לפשרה.
ביום שני, אני על תקן ‘סו-שף’,כי אבא מגיע מוקדם הביתה, אז כולם יושבים יחד סביב לשולחן, ולא סתם סו-שף , אלא כזו של מסעדת גורמה, שצריכה להמציא את עצמה בכל שבוע מחדש, וחלילה לי לחטוא במאכל שבישלתי לפני שנה- כי הם זוכרים הכל, ואם אני חוזרת על עצמי, הם מתלוננים: ‘אוף שוב פעם קציצות ברוטב מתקתק עם בטטות בשמן זית’, איזה מפונקים! מי מחנך אותם?
ביום שלישי, אני עוטה על כתפיי הצרות את גלימת ‘הגננת שרה’, כי אצל כולם זהו יום קצר, והם מגיעים הביתה ב 13:00, ואחרי ארוחת צהריים מהירה, צריך להפעיל אותם, כל אחד כפי גילו, כדי שלא יתחילו לריב ולצרוח, ‘אמא היא לקחה לי’, כי בסביבה שלנו אסור להרעיש בין 14:00-16:00, ואין לי כוח להסתבך שוב עם השכנים.
אה, נזכרתי, היום יום רביעי!
אוי ואבוי, יום רביעי!
היום אני נהגת מונית! ואין לי בכלל רישיון 02 ב! ( זה מה שצריך? )
היום אני צריכה:
להגיע עם פיצי לריפוי בעיסוק, במשרדי הקופה, בשעות הבוקר המוקדמות ( 08:00! ) ולהמתין בחוץ, כי אסור לדבר בסלולרי במהלך הטיפול, ואני צריכה לתאם עם אמא של טליה, מי מקפיצה היום לבית הספר למחוננים, כי ההסעות לא נכללו בתוכנית, כי אנחנו מחוץ לאזור הרישום!
להחזיר אותה בחזרה לבית הספר, ומשם להמשיך,
ולעצור בבית, להוציא מהמקרר את הכלים הענקיים, המכילים את ארוחת הצהריים של קושקוש וחבריו, כי היום זה תורי לבשל לכולם, כי זה צהרון פרטי, וארוחת צהריים, לא כלולה ב 850 ₪ שאנחנו משלמים לחודש! לעצור בגן להתנסות שוב בהליכה שפופה עם משקל עודף של ארוחת הצהריים, כדי שהוא לא יראה אותי , ואז ירצה לחזור הביתה…
משם לעצור במעון לקחת את הפשוש לחיסון, שאחות טיפת חלב התעקשה שזה יהיה היום, והרי ידוע שאי אפשר להתווכח איתן, כי אחרת אני יוצאת אמא מתעללת או מזניחה, ואין לי כח לזה, אז אני מגיעה מתנשפת, ומחזירה אותו במהירות שיא, עוד לפני שהוא מתחיל לפתח תופעות לוואי.
לאסוף את מותק מבית הספר, כי הוא מסיים מאוחר, כחלק מהשתתפותו בחוג מוסיקה, צ’לו למתחילים, עם עוד שלושה חברים טובים שלו, ויום רביעי זה התור שלי להחזיר את כולם לביתם בשלום,
איזה מעייף,
אם היו משלמים לי לפי מה שהמונה מראה, הייתי מליונרית!