"כגמול עלי אימו…"
שלומית שוורץ. אמא לארבעה
לא לשכוח:
•· 140 זוגות תחתונים להחלפה, למקרה שיתפספס משהו…
•· 3 חבילות מגבונים של חברות שונות, להשארת ניחוח מרענן.
•· 20 שקיות פלסטיק, (לא לדאוג הן ממוחזרות), לא גדולות מדי ולא קטנות מדי, כדי לארוז את כל העסק בצורה נקייה ויעילה.
•· 1/8 בריסטול, מדבקות עגולות בצבעים שונים, נייר דבק, טושים- להכנת טבלת הצלחות- למי שמאמינה בזה.
•· לבדוק מהם זמני הפתיחה של חנות הספרים השכונתית, כדי לקנות ספרים בנושא, למי שמוכנה להשקיע בזה.
•· לנסות ולהשתדל בתקופה הקרובה, לא לנסוע נסיעות ארוכות, היות ולא תמיד מתאפשרת עצירה בשוליים, גם בשעת הצורך.
•· לעדכן את סבא וסבתא משני הצדדים על תחילתו של התהליך, ולתת להם אפשרות בחירה אם הם רוצים אותנו בשבת, או שכדאי לחכות עד לעיצומו של התהליך או לסיומו.
•· לזכור, שכולם עברו את זה, להסתכל אחורה ולספור עוד כמה צריכים לעבור את זה, ולדעת שבשלב כלשהו- זה עובר.
•· להזמין טכנאי, למכונת הכביסה, שיבדוק אם המכונה לא עייפה מדי לעמוד בעומס הכביסות המצטברות.
•· לנסות ולזהות קודם, על פי עיוותי הפנים בצורות שונות.
•· לדבר עם חמשת הנפשות בבית, המשתמשות בשירותים היחידים, ולבקש מהם לגלות זריזות בכניסה וביציאה.
•· לקחת בחשבון שהבגדים של הקטנה, לא יהיו תואמים בתקופה הקרובה, עקב החילופים המתבקשים במהירות שיא.
•· לזכור להחזיר לגן את בגדי ההחלפה היפים שהיא חזרה איתם, כדי שיהיה לה משהו גם למחר.
•· לא להראות אכזבה וכעס מרובה מדי, עקב תקרית קטנה או גדולה.
•· לקנות מגן מזרון איכותי במיוחד.
אבל באמת מה שהכי חשוב הוא להרעיף אהבה על אף הקשיים הנערמים בצד הדרך.
מאוד קל לכתוב את זה, והרבה פחות קל לחיות את זה. כי תמיד את נבחנת בצמתים האלה בחיים שאת חושבת שאת יודעת בוודאות, מה נכון ומה לא נכון, מה כדאי ומה לא, ואז באה המציאות המקסימה, ומראה לך את נפלאותיה.
בגדול זה נראה כך:
את מניחה סוף סוף ראשך על הכר, לאחר שהקטנה סיימה לינוק, האמצעי שתה כוס מים של ערבית ומצאת את המוצץ הסגול של השלישית, שצעקה לאורך שעת האיתור, שהיא רוצה לישון ובלעדיו, היא לא תוכל להירדם, והנה את מתכסה לך עד מעל לאוזניים, בכוונה, כדי לא לשמוע אף אחד,
ואז את שומעת צעקות;
‘אמא’
את מעירה במכת מרפק עדינה את בעלך הנוחר- ‘מותק קוראים לך’
הבעל מדדה בכבדות אל עבר מיטת הצועקת, והיא, בשניה שמגלה שאבא הגיע, צועקת יותר חזק- ‘אני רוצה את אמא’
ההוא חוזר למיטה, משתטח בנהמה וממלמל משהו לא מובן כמו- ‘נראה לי שרוצים אותך’, וממשיך בסדרת קולות הטרקטור
‘אוף, מה יהיה’, את תוהה לעצמך תוך כדי הליכה, מה מותר האם מן האב?
‘כן מתוקה, לא צריך לצעוק, את מעירה את כל השאר, מה את צריכה’
‘אני צריכה לשירותים ופיג’מה חדשה’
וזה נמשך ונמשך ואת מרגישה שמלילה ללילה הדרישות עולות ועולות עד לאן?
עד שהיא תדע להיות בשליטה ואת תראי לה שזה לא נקודת תורפה שלך.
זה ייקח בערך יומיים, שלושה / חודשיים, שלושה אבל בסוף זה ייגמר-זו הבטחה!
(פחות או יותר )