נכנסנו לכיתה ביחד כשידך הקטנה נתונה בתוך ידי. התיק הורוד החדש היה תלוי על גבך ובתוכו מחברות עטופות מקושטות במדבקות צבעוניות. שולחנות אפורים ומאחוריהם כיסאות קטנטנים עמדו בטורים ישרים כמו חיילים במסדר. על הלוח הלבן היו כתובות שלוש מילים בלבד. מילים קצרות ופשוטות אבל מקפלות בתוכן כל-כך הרבה. ‘שלום כיתה א” הן הכריזו לקראתנו בצהלה. מעולם לא העליתי בדעתי שמשפט קטן אחד יוכל להכות בתוכי גלים כה גבוהים. בדימיוני אני ניצב בעמדה הזו בדיוק, במרחק של שנים ומקום, כשידי הקטנה עטופה בידו של אבי. הוא מלווה אותי ביום הראשון ללימודים ונפרד ממני בחיבוק כשעיניי דומעות מהתרגשות ומגעגועים. אני פוקח את העיניים שמסך שקוף התחיל להציף אותן, ומביט על הילדה המתוקה שלצידי, הנשמה הטהורה שאלוקים הפקיד בידי לגדל ולאהוב. הנה זה קורה. עכשיו הגיע תורי ללוות אותה אל הפרק הבא בחיים. אנחנו נפרדים בנשיקה כשהיא יושבת במקומה ומחייכת בציפייה, ואני צועד לאחור ומנופף לה לשלום. כמה שתחשוב ותדבר על אהבה לא יהיה לך מושג עד כמה עוצמתית היא יכולה להיות, עד שתזכה לילדים משלך. את הכוכבים תהיה מוכן לקטוף למענם. אבל יום אחד יגיע הרגע שתצטרך להותיר אותם לבדם ולתת להם לעשות את הצעדים הבאים בעצמם. לא קל להורים לתת לדבר הזה לקרות. אבל כנראה שכך היא דרך העולם, ולך לא נותר אלא לשאת בלב תפילה חרישית למען הילד שאתה כל-כך אוהב.
בתי היקרה, תמיד היית ילדה סקרנית ומלאת שאלות. לא נתת לשום דבר לעבור לידך מבלי שתשאלי ותחקרי ותנסי להבין. בקשה אחת לי אליך. אל תאבדי את הנכס הזה כשתגדלי. אלוקים העניק בך תיאבון בריא לדעת ולהבין, אנא אל תיתני לבני אדם לכבות לך אותו. קיבלת מתנה של תמימות ושל טוהר. שמרי עליהם מכל משמר. הם מצרך נדיר ויקר ביותר בעולם שלנו. תזכרי תמיד שידע הוא דבר חשוב מאוד, אבל אדם הוא הרבה יותר מאשר מאגר אינפורמציה. יותר משחשוב לי מה תדעי, מתוקה שלי, איכפת לי איזה מין בן אדם תהיי. אילו מידות יהיו לך ואיך תתייחסי לסובבים אותך. אני רוצה שתשקיעי בלימודים אבל תזכרי תמיד שלימודים זה לא הכול. שתהיי מוכנה לוותר לפעמים על ציון כדי ללמוד עם חברה מתקשה ולעזור לה לקבל קצת יותר. השמחה שתהיה לה באותו רגע תהיה שווה לך יותר מאשר עוד כמה נקודות על הנייר. הייתי רוצה מאוד שכדי שמישהו אחר לא יתבזה או יושפל את תהיי מוכנה לעשות הרבה מאוד, כולל לשלם מחיר אישי.
אני מאחל לך, ילדה שלי, שגם אם תיכשלי – ואתה תיכשלי, שגם אם תיפלי – ואתה תיפלי, לא תיתני לזה לשבור את רוחך. “אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם”, קבעו חז”ל. המורים הכי טובים שלנו, המנופים שהרימו אותנו הכי גבוה, הם דווקא אלו המרים והמעיקים, שהצריכו אותנו לחשוק שפתיים ולהזיע או להזיל דמעה צורבת.
אני מקווה שבמקום לצלם את עצמך לדעת ולהפיץ את הסלפי שלך בכל מרחבי הרשת, תתמקדי בלבנות את עצמך ולפתח את אישיותך. שתזכרי שהדברים השווים ביותר הם דווקא אלו שלא משתפים אותם עם כל העולם, אלא שומרים אותם בצניעות במקום הנכון כי שם, במקום הסמוי, שרויה הברכה. אני מאחל לך שיהיו לך הרבה חברים (ואני לא מדבר על הפייסבוק…) ושתדעי לבחור אותם לא בגלל החיוך הפוטוגני או המעמד החברתי, אלא בזכות האיכות הפנימית ומה שהם נושאים בליבם.
אני מקווה שבעולם ששועט קדימה בקצב מטורף תדעי לפתח דווקא את שריר הסבלנות שלך. שתזכרי שיש דברים בחיים שלא קורים בקצב הסמס והמיקרוגל, ושלפעמים התהליך והבנייה ההדרגתית חשובים לא פחות מהתוצאה הסופית. מי שלא יידע לקחת נשימה עמוקה ולהמתין באורך רוח עד שהדברים יקרו – יחמיץ אוצרות גדולים. אני מקווה שתהיי חלק מן החברה אבל שלא תשתעבדי אליה. שתובילי ותמשכי בעקבותיך אחרים, ולא תיגררי אחרי הזרם למקומות שאחר כך תתחרט עליהם. אני מבקש, יקירתי, שתזכרי תמיד שכמה שתהיי אהובה ומוקפת חברים וידידים, משפחה יש רק אחת! אמא שלך ואני נמשיך להיות כאן בשבילך ולאהוב אותך בכל מקום ובכל מצב שתהיה בו. תדעי שגם אם לפעמים נסרב למלא את בקשתך או אפילו נכעס על דבר שעשית – זה רק בגלל שכל-כך איכפת לנו ואנחנו דואגים לדבר היקר לנו ביותר בעולם – את!
אני מברך אותך שתזכרי תמיד שאת לא לבד. יש מישהו שם למעלה, שמלווה ומשגיח עליך, אוהב ודואג יותר משאת יכולה להעלות בדעתך. בכל רגע שתישאי אליו את עיניך ותפתחי את ליבך, תוכלי להתחבר אליו ולשאוב כוח והארה בדרכך.
להתראות ילדה שלי ודרך צלחה אוהב אותך מאוד אבא
* מוקדש לטליה שמתחילה השבוע כיתה א’