חיפוש

איך מדליקים פה את האור? | למה צריך להתעקש על ה’ | הרהורי הלב להפטרת עקב

אז בואו נלך מהסוף להתחלה. (ישעיה מ”ט, נ’, נ”א ) “מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו”. בפשטות, מי זאת, מי זאת יראת ה’ הזאת שהולכת בחושך של העולם הזה, ואין לה נקודות אור אפילו – ובוטחת בה’ ונשענת עליו?!?! כמה יש כאלה. וכמה אנחנו כאלה? (משתדלות לפחות) אז יש את המדרש הזה (ילקוט שמעוני, ישעיה נ’) שמדליק לי את האור – (בראשית רבה פרשה ס’) מי בכם ירא ה’ שומע בקול עבדו – זה אברהם “אשר הלך חשכים” ממספוטמיא וחבריה “ואין נוגה לו” – ומי היה מאיר לו? הקב”ה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך – “יבטח בשם ה’ ” “ומצאת את לבבו נאמן לפניך”… (מדרש שוחר טוב) “מי בכם ירא ה’ ” – בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים לקב”ה – גאל אותנו! והקב”ה אמר להם: יש ביניכם ירא שמים? והם אומרים: לשעבר בימי משה, בימי יהושע, בימי דוד, בימי שמואל, אבל עכשיו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת שנאמר: “אשר הלך מחשכים” אומר להם הקב”ה: בטחו בשמי והוא עומד לכם שנאמר: “יבטח בשם ה'” ולמה? שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו, וכן דוד אומר: בך ה’ חסיתי אל אבושה” מי היה בחשכה ולא הארתיו?..”

אז איך בוטחים בה’ עם כל החושך הזה. עם ההסתר פנים. עם הניסיונות. עם ההתבאסות על עצמנו. עם העצבות. עם העצלות. עם ההתבטלות מול מי שהיה ואמר העולם כשאני כבר ככה קרובה, ואני רוצה הכל מהר, ועכשיו, נו ותשמע אותי, נו ובמתנת חינם, ואז הוא אומר לי ‘רגע, תחכי’.

אז אם נלך “אחורה” בהפטרה המדהימה הזאת נגלה עוד משפט – “וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ”

תנו לי שנייה להוציא את המשפט מהקשרו – צריך להתעקש על ה’. צריך להתעקש עליו ורק עליו. כמו סלע איתן. כמו אדם בלי פחדים. כמו שהייתי רוצה להיות, אבל באמת. צריך להתעקש עם היצר הרע שהטוב כבר כאן, כל כך קרוב. צריך להתעקש איתו שגם אחרי שכעסתי/ טעיתי/ ריכלתי/ פספסתי את המטרה – עדיין אפשר לשנות הכל ב-180 מעלות. לצד השני. לטוב. שנמצא במרחק נגיעה. מהרע הזה שמאיים על הכל. אפילו שזה הזוי. כי מה עכשיו עשיתי את הפאדיחה, עכשיו! אני אתקן פעם הבאה – אני אומרת לעצמי. אני לא אחזור על זה שוב – אני משכנעת את עצמי. אני אתחנף אליך אבא, אני יעשה טוב ליהודי באמצע הרחוב – אני משחדת את הבלתי משוחד. לא. אפשר גם לתקן תוך כדי (כמובן, שצריך להפעיל את השכל, ולפעול בחכמה ותבונה) אפשר להלחם על מה שאנחנו מאמינות בו. . גם אם זה מופרך. גם אם מרימים גבה. באבדת בת המלך של רבי נחמן זצ”ל – משרת המלך הלך לחפש את בת המלך האבודה. הקיימת. ובסופו של דבר היא נתנה לו להבין שהיא נמצאת במקום של הר מזהב ומבצר של מרגליות – וכולם צחקו עליו, כל מי שהוא שאל בדרך אליה, צחקו ואמרו לו שהוא בטח מדמיין, איפה יש הר מזהב ומבצר ממרגליות, אבל הוא ידע כי – וודאי יש! וודאי יש!

וודאי יש שכר לפעולתך. וודאי שהסוף הטוב קרוב. וודאי שהאור הזה מחכה להתגלות, יותר ממה שנדמה לנו שאנו מצפות לבואו, כי איך נאמר בתחילת ההפטרה (אמרתי שזה הולך הפוך היום)

“וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי” נאמר בפסיקתא רבתי – מה כתיב למעלה מן העניין? (מה נכתב לפני הפסוק הזה?) פרשת מלך המשיח “כה אמר ד’ בעת רצון עניתים..לאמור אסורים צאו..לא ירעבו ולא יצמאו..הנה אלה מרחוק יבואו..רנו שמים וגילי ארץ…כי נחם ד’ עמו וענייו ירחם” ואחר כך (בא הפסוק) “ותאמר ציון עזבני ד'” לא היה צריך לומר אלא ‘ותאמר ציון’ ואחר כך פרשת מלך המשיח? אלא כיוון שראתה ציון שגלויות מתכנסים וכל ישראל והארץ שמחים והיא אינה נזכרת , התחילה אומרת “וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי” אמר לה: יש כלה בלא חופה? “שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה”

שנזכה לבטוח בך. בשמך. בחסדך הגדול והאינסופי. שנזכה להתעקש עלייך. כמו שהייתי רוצה שנתעקש. כי אנחנו יודעים להיות עקשנים אבא, אז תן לנו להתעקש על הדבר הנכון ולא להתייאש כי וודאי יש! הכל הולך לפי הרצון..

אוהבת ענבל:)

0 תגובות