פרשת קרח מזמינה אותנו לעסוק במה שיתקן את מעשי קרח, במה שיעלים את המחלוקות, במה שירפא את הרס הקנאה והתחרות.
אנחנו מחפשים דרך לשלום, לאחדות, לאהבת ישראל, לקירוב רחוקים ומביטים אל גדולי הדור שלנו, אנשים שהתהלכו בינינו, אך מעשיהם היו מעשי מלאכים.
השבוע ציינו עשור לפטירת הרב מרדכי אליהו זצ”ל. שלל סיפורים אודותיו, החל מימי ילדותו בעיר העתיקה בירושלים, ועד אחרית ימיו, מציבים לנו את דמותו כמגדלור…
אחד הסיפורים החזקים בעיני מתאר את ההידור המיוחד והמפתיע שנהג הרב אליהו, כלפי ילד יהודי יתום: “כשהגעתי לגיל 13 רציתי מאוד שיהיה לי אתרוג, אבל, אבי נהרג בתאונה טרגית כשהייתי בן 8. עול הפרנסה הכבד נפל על כתפי אמי והמצב בבית לא היה פשוט בכלל. אספתי פרוטה לפרוטה כדי שאוכל לקנות לעצמי אתרוג. הלכתי עם ‘קופת החיסכון’ שלי לשוק וקניתי אתרוג בקופסה סגורה וחתומה שכתוב עליה ‘מהודר’. שמחתי לא ידעה גבול. אבל… כשהגעתי הביתה גיליתי שכנראה סידרו אותי… האתרוג לא היה כזה יפה.
החלטתי לעלות לביתו של הרב מרדכי אליהו זצ”ל, שגר בשכנות אלינו, ולשאול אותו האם האתרוג שקניתי מהודר. הגשתי לרב את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: “כשר”. שאלתי אם האתרוג לא מהודר, והרב השיב: “כשר”. נישקתי את ידו ויצאתי מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד בטרם הספקתי לרדת במדרגות יצא אלי אחד מבני ביתו של הרב וקרא: סליחה, הרב מבקש שתשוב אליו.
חזרתי מיד אל הרב, והוא הביט בי בחיוך ואמר: בוא נעשה עסקת חליפין, תביא לי את האתרוג שלך, הכשר, ואני אביא לך את האתרוג שלי, המהודר. הדמעות ירדו על פני ואפילו לא עצרתי לנגב אותן. יצאתי מהבית של הרב עם אתרוג יקר, מהודר.
למחרת, ביום הראשון של סוכות, קמתי להתפלל בנץ החמה עם הרב מרדכי אליהו. הסתכלתי עליו כאשר הוא הוציא את האתרוג ולא האמנתי. האתרוג שלי, זה הכשר, נמצא בידיים של הרב.
מהרב זצ”ל למדתי מה זו אהבת ישראל. הרב מרדכי אליהו, שידע יותר טוב מאתנו מהו אתרוג ומה כוונותיו, בחר לקיים מצוות אתרוג בהידור הכי גדול שרק אפשר, בהידור כזה שלא ניתן להשיג, הידור של שמחת ילד יהודי.”