חיפוש

אור מירושלים | אפרת בזק | פרשת וישלח

בפרשת וישלח, מופיע הזמן המיוחד של “עלות השחר”. בתום ליל המאבק של יעקב עם המלאך, בעלות השחר, מגיע בירור של השמות.

המלאך רואה כי השחר עלה, ומבקש לשוב למרום. יעקב מוכן לשחררו רק לאחר שיברכו. המלאך מברך באופן מפתיע ע”י נתינת שם: “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל”.

רש”י מפרש: “לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמִיה, כי אם בשררה וגִלוי פנים”. בקבלת השם החדש אנו רואים את המעבר מ’עקב’ ל’ראש’. מיעקב, האוחז בעקב אחיו, אל ישראל, המבטא: שררה וראש. עד היום נקראים כולנו – עם ישראל.

לשמו של אדם ישנה משמעות. שם מבטא מהות, תפקיד, יעד וזהות. כך למשל, כשאנו שואלים: “לשם מה?” אנו שואלים – לאיזה שם? לאיזה ייעוד? לאיזו מטרה?

מיד לאחר שיעקב הפך לישראל הוא שואל לשמו של המלאך, אך המלאך לא עונה, רק מוסיף ברכה, ומרמז לו שאין לו שם קבוע, כי שמות המלאכים משתנים.

הגמרא נדרשת לדו-שיח המיוחד הזה:

“ויאמר: שלחני כי עלה השחר.

אמר לו: גנב אתה שמתיירא מן השחר?!

אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו”.

בשחר, מלמד אותנו ישראל אבינו את סוד המלאך שבאדם.

האדם יכול להיות בחייו שליח, לחיות במודעות של שליחות, ותמיד לנסות לגלות: לשם מה הקב”ה ברא אותי? לאיזו שליחות? כי מלאך הוא – שליח.

ממשיכה הגמרא ומוסיפה: “חביבין ישראל לפני הקב”ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה”. בכוחו של האדם להתעלות אף יותר ממלאך, ולומר שירה לקב”ה בכל עת.

בכח הבחירה של האדם הוא בוחר לפעול עִם אל, להיות ישר עִם אל, ולמלא את שליחותו בעולם!

חסידים מספרים:

”כשחזר ר’ לייבלה אייגר מקוצק, שאלוהו: מה למדת בקוצק?

השיב: למדתי –

שאדם הוא אדם,

ומלאך הוא מלאך,

ואם ירצה האדם יוכל להיות יותר ממלאך”.

לאחר הגלות שב יעקב אל ארץ הקודש, הוא מגיע לבית אל ובונה מזבח במקום בו חלם את החלום, כשיצא לדרך. שם הוא מקבל שנית את השם החדש – ישראל, והפעם מאת ה’.

דורשי רשומות גילו שהשם ישראל כולל, בראשי תיבות, את שמות כל אבות ואמהות האומה:

י – יצחק ויעקב.

ש – שרה.

ר – רבקה ורחל.

א – אברהם.

ל – לאה.

השם החדש, ישראל, מאגד אל תוכו את כל העוצמות המיוחדות שלהם. כל אב והחידוש שהביא לעולם, וכל אם והיִיחודִיות שהִנחִילה באומה, וכולם ימשיכו עכשיו בעם ישראל, יחדיו.

השם ישראל מתקבל בזמן מיוחד, בתום חשכת הלילה, בעלות השחר. בנבואות – מבטא אור השחר את גאולת ירושלים, את האור המפציע מתוך החשכה, ומיטיב לעולם באור ה’.

שנזכה להיות ראויים לשמנו – “עם ישראל”, לדעת שליחותנו בעולם, לומר שירה לה’, לראות את שחר הגאולה מפציע עלינו, לשמוח באור ה’ ובטובו המגן ומרפא אותנו, כמילותיו של ישעיהו הנביא:

”אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח”.

שבת שלום ומבורך!

#אפרתבזק #כתיבהיוצרת #פרשתשבוע #נשים #מאמרים #פרשתוישלח

0 תגובות