מעשה מבעל תפילה חלק 3
ימי שני 19:30 באשירה
יחיאלי 4 נווה צדק ת”א
אנחנו נמצאות בשיעור השלישי על “מעשה מבעל תפילה”. ממליצה לקרוא את המעשיה, גם מבלי להבין, זה פועל ברבדים עמוקים מאוד על הנשמה. כשרבי נחמן סיפר את המעשיות הללו, הוא סיפר אותן לתלמידים שלו, לפני כ – 220 שנה. היושבים סביבו היו אנשי אמונה בעלי דעות מדוייקות, ומי שישב מולם היה רבי נחמן, הם לא הסתובבו ביערות מבולבלים מבלי לדעת מימינם ומשמאלם ובכל זאת כאשר רבי נחמן תיאר את הכתות הללו, שמייצגות למעשה את הלכי הרוח ואת הדעות השונות בעידן הפוסט מודרני, התלמידים שלו גיחכו לעצמם, והוא אמר להם שאם היו שם באותה תקופה, היו גם הם, בקלות רבה, רצים אחר הדעות המוטעות האלו.
מסופר על תנא גדול, כאשר למדו על המלך מנשה. המלך מנשה עבד עבודה זרה, ובשיעור התנא השתמש בשמו בלבד של מנשה ולא המלך מנשה. מספרים שהמלך מנשה הגיע אליו בחלום הלילה, כך מופיע בגמרא, ואמר לו בזאת הלשון ,,… מה פתאום אתה קורא לי כך סתם מנשה…” אותו תנא אומר בחלום ,,…איך היית רוצה שאקרא לך? הרי היית רשע, לקרוא לך המלך מנשה? הרי לא היית ראוי למלוכה הזו בגלל העבודה הזרה אותה עבדת….” אז אמר לו המלך מנשה, ,,… אם היית בדור שלי שהיה כזה יצר הרע לעבודה זרה, היית מפשיל את הגלימה שלך ורץ כפשוטו לעבוד עבודה זרה…” . עלינו להבין שהסביבה והתקופה והעת מאוד מאוד משפיעים עלינו, אנחנו יצורים חברתיים, ורבי נחמן מתאר פה את כל התהפוכות של החברה המודרנית, עם כל הסברות המוטעות של הכתות, כת המזונות הדקים, כת הניאוף, כת רציחה ועוד. הוא מספר כאמור שישנה כת שנקראת כת המזונות הדקים, זאת אומרת, באומרנו שהנבואה של רבי נחמן שידע לתאר בדיוק מה יהיה בימינו, הוא מתאר קבוצה של אנשים שהחליטו שתכלית החיים היא לאכול מאכלות מאוד מעודנים ומבוררים, למעשה לקחת תאוות ולהפוך אותן לתכלית החיים… וכך לגבי כל כת וכת.
חזרה למקום שעצרנו בו שבוע שעבר, רבי נחמן סיפר לנו מעשיה על העולם שהתבלבל עם המלך והמלכה ובת המלכה, נכנסה רוח סערה לארמון שחטפה את התינוק וכולם רצו לחפש אותו. הארמון הוא המלוכה של הקב”ה, העולם הזה. אנו נמצאים בעולם של הסתר, הארמון התרוקן מיושביו ואין הנהגה גלויה, העולם במן תוהו ובוהו שכזה וכל העולם מחפש מהי התכלית. רבי נחמן מדבר על עשר כתות שונות שנוצרו והתפזרו למדינות שונות, כל כת יצרה לעצמה מדינה, ולכל מדינה יש העניין שלה שהפך למוטו באותה מדינה וכמו כן גם המליכו על עצמם אדם, שמבחינתם ייצג את אותה תכלית, למשל כת השמחה, החליטו שהשמחה היא התכלית ושמו על עצמם שיכור ערל שהיה מתגלגל ברחובות שיכור כולו ולכן היה שמח תמיד וכן הלאה וכן הלאה…
לשיעורים נוספים של נורית אילון הירש באשירה בנושא עבודת הלב עפ”י החסידות וליקוטי מוהר”ן לחצי כאן>>