הרבנית ימימה מזרחי הספד לרבנית לוינגר ז”ל :
אצולה.
זו המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשנכנסנו, צוות אשירה עם כל ציוד הצילום, לדירתה הצנועה של הרבנית לוינגר ז”ל . “לא ידעתי שמצלמים” היא אמרה בנשיות מבוישת שהפתיעה אותי, וישבה לספר: היא מדברת ואני לא יכולה שלא לראות לנגד עיניי את תיאוריה החיים: הסביבה האנטישמית בה גדלה, אביה שמתעקש לנהוג ולהיראות כיהודי, התקיפות וההחלטיות של נערה צעירה שמחליטה שהיא עולה ארצה ויהי מה, כדי ללמוד להיות אחות.. ובכל משפט היא תשזור בעיניים נוצצות את אהבת ארץ ישראל, הנתינה ללא תנאי עבור ארץ ישראל…
ואני- שם בחברון, פתאום ראיתי בפניה, את ארץ ישראל הישנה, את ארץ ישראל האהובה, והיפהפיה והנשכחת, והיא כמו הושיטה את ידה, כדי לתת ולא כדי לקחת, ודמעות עלו לי בגרון, בהיאחזות הרבנית לוינגר בחברון..
עורו ישני חברון, עורו!! היום באה אליכם עוד אם מאמהות האומה, חבקו אותה רגבי האדמה שכל כך אהבה והבוקר הזה , כשישאלו מלאכי מעלה: “האיר עד שבחברון?” יענו להם אבות ואמהות: “האיר. האיר אורה של הרבנית לוינגר, אפשר לשוב ולהקריב תמיד של בוקר, התמיד הזה שלא חדלה מלחכות לו”.
הרבנית האהובה. הכניסי תפילותינו מלפני שומע תפילה.
הספד נורית אילון הירש : ערב ראש חודש אלול, נסענו לצלם שיעור של הר’ ימימה בחברון, היא הגיעה עם ערימת ספרים, ואז מבלי תכנון מוקדם, יפעת הובילה אותנו לסיור בחברון והכניסה אותנו לביתה של הר’ לוינגר, מהר מאד הבנו שיש בפנינו ספר חי, את הספרים השארנו ברכב, ואת השעור למדנו מדמות הוד יהודית, ישבנו כולנו מרותקים לספור חייה של הרבנית לווינגר ע”ה , שנפטרה במוצאי יום כפור. אחת האמהות. הבוקר התקשרה אליי יפעת, לספר, שהרבנית לווינגר היתה נבוכה מהמצלמות ובעיקר שחרגה ממנהגה וסיפרה את מחשבותיה האישיות ביותר, לא יודעת מה קרה שסיפרתי ככה הכל, התלבטה הרבנית ע”ה בפני יפעת. יפעת חיזקה אותה שדבריה הם לימוד עצום עבורנו, הרבנית נתנה את אישורה, ואנחנו זכינו לתעד ספור חיים של אחת מהאמהות של חברון, יהי זכרה ברוך ושתמליץ טוב בעדינו לקרב גאולתינו
להצטרפות לקבוצת העדכונים בוואטסאפ של הר’ ימימה שלחי את המילה ‘הצטרפות’ למס: