“צר לי עליך, הרב יונתן”. הספדה של הר’ ימימה מזרחי לזכרו של הרב יונתן זקס שנפטר השבת
אני לא יודעת מאיפה להתחיל לדבר עליו. איזה אדם. ענק.
אם יש משהו שהיהדות והדת זקוקים לו כל כך, היום יותר מאי פעם, זה זוהר.
והרב זקס היה תורת הזוהר של היהדות. הוא פיזר עליה כל כך הרבה גלאם, כל כך הרבה יופי.
גם אם לא הסכימו לתוכן דבריו, הם הוצגו בכזו משנה סדורה, בכזו אהבת אדם.
אדם כזה נולד אחד בדור. הוגה גדול כל כך. הוא הפך את היהדות לנחשקת.
היתה לי הזכות להרצות לצידו בכמה הזדמנויות. תמיד חכם, רהוט, אציל. לורד בכל הווייתו,
כמו התואר שהעניקו לו בבריטניה. הוא דיבר על השכינה ועל האמונה ועל אלוקים,
אבל האמירה שאני רואה כמאפיינת אותו היא “גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה”.
השתתפנו שנינו ב-SINAI INDABA, הכינוס השנתי הגדול שהוביל הרב גולדשטיין, רבה של דרום אפריקה. כינוס של גדולי המנהיגים וההוגים היהודיים.
והרב זקס סיפר שם בוועידה על איש אחד, ששאל את הרבי שלו:
“למה משיח עדין לא בא? הרי קרה כבר הכל: השואה, מלחמות. למה עוד מחכים?”
“אענה לך, בני”, אמר הרבי. “איך יכול המשיח לבוא? חשוב לרגע: אם היה בחסידות אחת, בחסידות השנייה לא היו מכירים בו. אם הוא היה חסיד כלשהו, המתנגדים לא היו מכירים בו. אם הוא היה אורתודוכסי, הרפורמים לא היו מכירים בו. אם הוא היה דתי,
החילונים לא היו מכירים בו. אז איך הוא יכול לבוא?!
“אגלה לך סוד”, אמר הרבי. “אין אלה אנחנו שמחכים למשיח; המשיח הוא שמחכה לנו.
הוא כאן, כל הזמן. אנחנו אלה שאיננו מוכנים לבואו.
“עכשיו תן לי לשאול אותך”, שאל הרבי את החסיד. “מה תעשה כשהמשיח כן יגיע?
האם לא תקבל את פניו כמו פני חבר שלא ראית שנים רבות? האם לא תיתן לו אירוח מלכותי?”
“כמובן”, השיב החסיד.
“יפה”, השיב הרבי. “אומר לך את הדבר שעליך לעשות וללמד אחרים לעשות.
ראה כל אדם, גבר או אישה, מכר או זר, צעיר או זקן,
תלמיד חכם או עם הארץ, שומר מצוות ושאינו, כאילו הוא עשוי להיות המשיח.
שהרי המשיח לבטח יבוא בתחפושת. אם רק נעשה כך, נגלה שבלי שהרגשנו, המשיח בא”.
והרב זקס סיכם: “זוהי משמעותו של החסד, שכוחו לשטוף את העולם כולו באורה של השכינה”.
אני זוכרת שהבטנו בפניו בזמן שהוא סיפר את הסיפור הזה.
לאחר מכן, כל אדם שפגשתי בקונגרס ההוא, והשתתפו שם 4000 איש, הבטתי בו בעין שונה.
התורה שלו כל כך עשירה, ענקית ורחבת יריעה,
אבל אם באת לעולם בשביל ללמד אותנו את התורה הזו בלבד, הרב זקס, דיינו.
זו באמת המשמעות של “גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה”. כל אדם, מכל זרם, יכול היה לשמוע אותו, מפני שהוא אמר וחזר ואמר: העובדה שאורחות החיים שלכם שונים מאלה של הזולת,
לא אומרת שאתם לא יכולים לארח אותו. לחמול עליו. לראות בו משיח.
איזה קול נקי, שבולט שבעתיים בשיח הגס שלצערנו כולנו מבוססים בו.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? אין. באמת. תודה לך, הרב יונתן זקס, שעזרת לנו לחכות.
עזרת לנו קצת לחכות לבואו של המשיח. הלוואי שהמשיח ימשיך לחכות – לנו.
