ברוכות הנמצאות בנות ישראל היקרות. אז מחר בחירות, ואיך חיללו לנו את המושג ‘קלפי’. קלפי זה של יום כיפור, כשהכהן הגדול היה מערבב את הגורלות בקלפי. המוסר היחיד שאפשר לקחת מיום כיפור ליום הזה מחר זה אהבה ואהבה, ושלום ושלום, וסליחה וסליחה.
בכל פעם שנופל אדם מישראל, שנחסר אדם מישראל, אבן טובה נופלת מכתרו של הקב”ה. ככה כתוב. ויש לו בכתר כל מיני אבנים- יש יהלומים, יש זרקונים. בכל פעם שמישהו מעם ישראל נחסר, בפרט כשהוא נחסר במסירות נפש, משהו מהכתר של הקב”ה קטן.
מה זה אומר? הזוהר הקדוש מסביר- משהו מהכבוד של הקב”ה בעולם נגרע. ‘נפלה עטרת ראשנו’, שלא נדע. מי טבע את המשפט הזה? ירמיהו. ירמיהו מביט בבית המקדש, רואה אנשים אכזריים נכנסים לתוך בית המקדש, טובחים ביהודים שנמצאים שם. ירמיהו לא רואה שם צדיקים. בימי ירמיהו אנשים היו מושחתים. הם היו קונים את הכהונה בכסף. אבל מה זה משנה? כשהוא רואה יהודים נטבחים במקום של תפילה, הוא אומר ‘איה מקום כבודו’? איפה הכתר הזה? מה יהיה על הכתר שלך ריבונו של עולם?
הפרשה שלנו מתחילה בפסוק- “ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה” וה-כ במילה ‘לבכותה’ קטנה ויש לזה כל מיני פירושים. אחד מהם הוא שהכתר של הקב”ה, הכבוד של הקב”ה ה-כ’ המדהימה הזו קטנה, כי שרה- האישה הגדולה הזו, פתאום חסרה מהעולם. מי יכבד אותך בעולם כשם שהיא כיבדה?
התיקון של ההסתלקות של אנשים שכאשר הם מסתלקים כבודו של השם קטן, הוא בסוף הפרשה – “כי תחת כל כבוד- חופה”. חופה, ועוד חופה, ועוד ילדים. לכן השבוע הזה מסוגל למציאת הזיווג ההגון. זו פרשת השידוכים. השדכן הראשון בהיסטוריה מוצא כלה ליצחק, וזה הדבר הכי לא פשוט בעולם.
אנחנו רגילות לחשוב שיצחק היה כזה צדיק ואבא שלו מתלבט איפה אני אמצא, כשכולן פה רעות וחטאות?
חשבתן על רבקה פעם? ילדה שגדלה בלי סיכוי להינשא. מי ייקח אותה בעולם? היא גדלה בין רשעים, היא גדלה בחרן. אבא שלה רשע מזעזע – קוראים לו בתואל. אח שלה רשע נוראי- קוראים לו לבן. מי ייקח אותך ילדה? מי ייקח אותך? והילדה הזו קמה בכל בוקר ואומרת- אני מסתערת על העולם הזה ועושה חסדים עם העולם. למי שאני יכולה לתת אני נותנת. בנות אין חסד שנסתר. מי ראה כל מה שהיא עשתה, הילדה הזו, רבקה? עשתה ועשתה – עשתה לעצמה. אח שלה- לא אומר לה תודה. אבא שלה- לא מעניין אותו בכלל לחתן אותו עם מישהו צדיק. אבל היא זכתה ביצחק הצדיק.
עכשיו מתחילה הבעיה. אם בכל פעם שייש רציחות נוראות כמו בפיטסבורג, התיקון היחיד שיכול להיות זה חופה, ועוד חופה ועוד ילדים בעולם הזה. אבל במקום שיש בו התבוללות, איך תשקמו את כתרו האבוד של הקב”ה? כל פעם שאני בחוץ לארץ, אני בשוק מהמימדים הכל כך גדולים של ההתבוללות.
אברהם בפרשה הקודמת עומד לאבד את הבן שלו יצחק. מיד אחרי שהוא מוריד אותו חי מהמזבח הוא אומר לאליעזר השדכן שלא יקח לבנו אישה מבנות הכנעני. הוא בעצם אומר לו – תקשיב, זה בכלל לא משנה לי אם השושלת שלי תיכחד כך או כך. אם הבן שלי יעקד וימות, או יתחתן עם אישה והילדים שלהם לא יהיו יהודים. כך או כך, אין לי המשך, ומה יהיה על הכבוד של הקב”ה?
האתגר של הדור הזה הוא לשמר. קראתי המון פעמים את מה שכתוב בחז”ל- הקב”ה ברא עולמות והחריבן. אף פעם לא הבנתי מה זה, עד לפני כמה שנים. העולם של הילדות שלי מת. פעם היינו רואות טלוויזיה לימודית, ו’רגע עם דודלי’. יום בהיר אחד קמנו לעולם חדש- עולם סלולרי. אין לנו שום ידיעה מה עושים עם זה, איך שומרים על האיש שלנו לידנו.
זה עולם חדש, ואין לנו כלים שום ידיעה איך להתמודד עם זה. השם ברא את עולם הילדות שלי והחריב אותו ואנחנו בעולם אחר לגמרי. זה עולם מפחיד. מה עושים?
הפסיכיאטר הבריטי הנודע – ויניקוט, אמר – ילד שקם בוקר אחד לעולם חדש אחרי שאמא שלו נישקה וגוננה עליו, ועכשיו הוא צריך להתמודד לבד בגן צריך ‘חפץ מעבר’ – ‘security blanket’.
היום אני אספר לכן על חפצי מעבר. הרמ”ק מלמד אותנו שחפץ מעבר חשוב שהשאירו לנו האבות הוא מערת המכפלה. זהו הפתח של גן עדן, ומקום החיבור של העולם הזה ושל העולם הבא. זה עניין מיסטי לחלוטין ולכן, אומר הרמ”ק, קוראים לעיר שבה נמצאת מערת המכפלה- חברון, כי זהו מקום החיבור שבין שמיים וארץ. אבא ואמא, גם כשהם מתים הם לא באמת מתים, הם רק ישנים. כשמגיעים לשם אומרים- “עורו ישני חברון”.
גם לשרה אמנו היו 3 חפצי מעבר שהיא העבירה לנו- הדורות הבאים, ואמרה – “ממי קחי, זה יחזיק לך את הבית בעולם חדש עם כללים חדשים. אם לא תקחי את 3 המתנות האלה שאני מנחילה לך, שהחזיקו לי את האוהל בזמן הנסיונות הכי קשים, האוהל שלך יעוף אישה”.
שלושת חפצי המעבר הללו הם- ענן – טהרת המשפחה, עיסה- הפרשת חלה, ונרות- נרות השבת……