פרשת וישלח – שמש בכיסים | הר’ ימימה מזרחי
פרשת וישלח – שמש בכיסים | הר’ ימימה מזרחי בפרשה כתוב ‘וישלח יעקב מלאכים לפניו’- לפנים. זו הפרשה שמוזכרת בה המילה פנים הכי הרבה פעמים. איזה מלאכים שלח יעקב אחרי שעשיו רוצה להרוג אותו? אומרים חז”ל מלאכים- אלו הילדים. 11 ילדיו הקטנים. בעל הטורים- עשיו שואל: מי אלה לך? מי אלה אותיות אלוקים, ובשניה עשיו נמס למראה הילדים.
בפר’ מוזכר: ‘ותמות דבורה מינקת רבקה וירא ה’ אל יעקב’. רש”י- ברכת אבלים ברכו. דבורה מתה, אז למה נגלה ה’ ליעקב? ומדוע ברכו? הרי אבל מנחמים לא מברכים. רש”י זו לא דבורה מתה אלא רבקה, רבקה התביישה מפני שרק עשיו נותר שילווה אותה בפטירתה ולכן נכתב ותמות דבורה. בנוסף ביקשה רבקה להיקבר בלילה בשקט.
ה’ מגיע ליעקב שבעצם מתאבל על אימו, כדי לנחמו. אז כיצד מנחמים? הסוד של הכסליו זה ללכת עם שמש בכיסים. ונבאר גם מה הנחמה של החודש הזה. איך מתמודדים עם הפחד? בפר’ הפחד מופיע ‘וירא יעקב מאד ויצר לו’. כשפוחדים את הפחד כבר לו פוחדים.
הרב וולבה- תחליפי את הפחד ביראה, תחשבי כל שניה ה’ רואה אותי. השמש שזורחת הוא הזריח רק עבורך! כדי לא לפחד, עלייך להפנים שהשמש זורחת בשבילך כדי לרפא אותך, כל פרח שפורח זה כדי לשמח אותך, קחי את העולם אישית. כל דבר קטן בעולם נברא בשבילך! כל עניין הנס זה להחליט שזה נס, שזה קרה עבורי.
נר שבת זה בשביל שלום בית, ‘באנו חושך לגרש בשביל שלא נתגרש’. נר חנוכה הוא לא נר שבא לגרש חושך. אין לנו רשות להשתמש באורו. טבע האדם שבאור הוא לא רואה את האור. ‘אין בעל הנס מכיר בניסו’.
חנוכה זה חג שאומר תקשיבי, יש לך מלא אור בחיים. את חייבת להודות, להכיר בכל האור שקיים אצלך עכשיו. הודאה זה הכרה באשמה יש לי מלא אור בחיים. אין מצב שא”א למצוא בו אור.
במדרש לפר’ וישלח: יעקב עומד לפני עשיו ומת מפחד ומבקש מה’ שיקום לפניו. מתי ה’ קם? שיגיע אותו יום שתתנערי מהעפר, שנא’: ‘התנערי מעפר קומי’. הקב”ה לא קם עד שאתה לא קם בעצמך.
כשתקום בכוחות עצמך ה’ יגיע לעזור לך. זה בידיים שלך! ה’ ברא את האמצעים שתקום לבד, ה’ מחכה שתעשה מעשה והוא יפעל עבורך. ניסים גדולים זה עבור מוגבלים. את לא מוגבלת! את רוצה נס? תעשי נס.
כשיעקב אומר קטונתי זו לא קטנות משובחת, אומר ר’ נחמן זו יראה נפולה. המעטה בכוחות שלו. שני טבעים קיימים באישה-דיבור ועצבות. את רוצה נס? תשברי את הטבע שלך. תראי אור באור, בלי לחכות שמשהו יקרה. בן אדם הוא יותר ממלאך, בן אדם קם כל יום לאותה מציאות, שלא השתנתה ואומר ברכות השחר. מודה על הטוב. וה’ אומר תראו את בניי מודים על הטוב ומפרסמים את שמי, אני אתן להם עוד ועוד.
כל שנה אנו לומדים על יעקב שרואה את עשיו עם 400 איש עימו. מה הוא עושה? מכיר בכל החסד של ה’, כל החסדים שעשית עמי הם עצומים אז אתה תושיע אותי גם עכשיו, ‘הצילני נא הצילני נא’.
אז מה למדנו? שיש אור באור. לא כל שכן אור בחושך. יש פגיעות אנושות- פגיעה בגיד הנשה, בגיד האישה. כתוב שהמלאך פוגע בגיד הנשה של יעקב וגורם לו לצליעה. דינה בת יעקב נאנסת ע”י שכם ואחיה נוקמים את נקמתה. אפשר בכלל למחול לדבר כזה? ברגע שהם נקמו באנשי שכם הם תמחרו את הפגיעה. ולפגיעה כזו אין מחיר. א”א לתמחר פגיעה בבת ישראל.
יעקב אומר ‘ החבית הייתה צלולה עכשיו עכורה’. אין מחיר ומחיר לפגיעה בגוף. הצער הזה זה הצער של חנוכה, ונהגו נשים שלא לעשות מלאכה כי גם הן היו בנס. כל בת ישראל לפני שנישאה חוייבה להיות עם האגמון. היוונים ידעו שיש כלל בהלכה- ‘אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה תחילה’. האיש הראשון שהיא תהיה איתו תחילה הוא זה שיהיה בראש שלה, ובכך ידעו היוונים שיוכלו לפגוע בבתי ישראל.
השל”ה הקדוש- לעולם לא תחזרי למי שהיית לפני הפגיעה. אבל את תקבלי משהו אחר בכלל. מי שנאנסת צריכה ניחום, כי זה מעין מוות. ה’ מגיע לנחם את יעקב ואומר ‘לא יעקב ייקרא שמך כי אם ישראל’. יעקב זה הצער שמגיע עד הסוף לעקב. ישראל זה לי ראש, תהיה לך התחלה חדשה לגמרי. לחזור למה שהיית א”א.
אבל תהפכי להיות אישה מבורכת. הוא נגע בכף ירכך, וכשה’ יושיע אותך תתהפך כף הירך לפח שמן, קרן השמש תהפוך לקרון אור. קרן זה המנורה שיש בתוכה שמן. הכלי עצמו הגוף יחזור להאיר.
הגוף יוכל שוב לתת אמון במישהו, הוא ישוב לשמוח. פרק ל’ בתהילים זה הפרק של חנוכה. בו נאמר ‘הפכת מספדי למחול’- יהיה לך מהפך, תקומי עם מיומנות שלא הייתה לך לפני הצער.
בפר’ כתוב: ‘ותצא דינה בת יעקב’. עשתה מה שאמא שלה עשתה, גם לאה יצאה לפני יעקב. מה פרוש יציאתה של דינה? כשלאה הייתה בהריון היה לה בן בבטן והיא מתפללת שהמצב יתהפך ותהיה לה בת כדי שרחל לא תצטער וממנה יצא שבט הנוסף.
על כן נאמר ‘ותצא דינה’. לאה הצליחה להפוך מצב בלתי הפיך, גם לך יש יכולת לצאת מזה. אפשר ללכת לישון בבכי נורא ולהרגיש סוף העולם ולקום בבוקר ולראות את השמש, ולהחליט לראות שהיא זורחת רק לך ולשיר ‘תתארו לכם עולם יפה’.