על ראש שמחתי | הר’ ימימה מזרחי
אנחנו היום בשבוע הראשון של שלושת השבועות. דיברנו על היום הזה שנקרא שבעה עשר בתמוז. שבעה עשר בתמוז זה היום הפרוע בשנה. משה יורד מהר סיני עם הלוחות, “וירא משה את העם כי פרוע הוא”. לכן נולדתי ביום הפרוע הזה שנקרא שבעה עשר בתמוז. לכן, כשהכל כל כך פרוע ומתפרע זה סימן שהעולם מכין את עצמו לסדר יום חדש. פירעון של כל הצדדים, של כל הסדרים, בא לבשר סדר חדש. לכן אומר הפרי צדיק הגאון: תמיד היום של צום שבעה עשר בתמוז יחול ביום שחל בו ליל הסדר, היום הכי פרוע, ביום הכי מסודר. מפני שכל החיים שלך כל כך פרועים, ומה שקורה לך כל כך מופרע, ולא יכולת להעלות על הדעת שיש דבר כזה, זה סימן שסדר חדש מתחיל, תמיד. ולכן אני תמיד אומרת ששלושת השבועות האלה הם ימים מאוד קשים, אבל הם שורש. כשאת מציירת עץ הוא בדרך כלל בעל שלושה שורשים, שורש בשפה העברית הינו בעל שלוש אותיות בדרך כלל. שורש בעברית הינו בדרך כלל שלוש. “תלתא דפורענותא”, אנחנו בשלושה שבועות של התפרעות, והם השורש של “שבעה דנחמתא”, מיד אחרי שלושת השבועות יש שבעה שבועות של “נחמו נחמו עמי”, ומתי הם מסתיימים? בראש השנה. בנות, מעכשיו ועד לראש השנה, יש עשרה שבועות בדיוק. אנחנו נמצאות בשלושת השבועות שנקראים “תלתא דפורענותא”, על שם שלושת ההפטרות שאנחנו נקרא בשבתות האלו. אלה שלושה שבועות איומים, “כל רודפיה השיגוה בין המיצרים” זה מה שקוראים השבת בבית הכנסת, הפטרת הפורענות הראשונה. זה מבשר צמיחה ענקית. “כל המתאבל על ירושליים”, מתאבל זה שתי מילים- מת אבל. אנחנו בשלושה שבועות של מת, אבל. ואנחנו עכשיו בימי בין המציירים, כך אומר הרב פינקוס זצ״ל. מה זה ימי בין המציירים? את מציירת ציור. שלושה שבועות את עושה את הרקע של הציור. אלה לא שבועות של קרע, אלה שבועות של רקע. את צובעת את הדף בצבע שחור שחור. ואז מגיעים ימי הרחמים, סוף אב ותחילת אלול, את מתחילה לצייר על הרקע השחור את הרצון שלך, קוראים לזה “אני לדודי”, אני מספרת לאהובי מה הייתי רוצה שיהיה לי על הרקע השחור. בית, ילדים, אהבה, שמחה, בית מקדש וכו. אחר כך מגיעים שלושה שבועות מהממים. מראש השנה ועד סוף סוכות, שבהם הציור קם בעזרת ה׳ לתחייה. קוראים לזה “ימי ראייה”, אנחנו עולים ורואים את בית המקדש ואת כל הציור הזה שציירת עכשיו. בנות, לכן אני כל כך אוהבת את הימים האלה, ולא סתם נולדתי בשבעה עשר בתמוז. למה? כי כשבלעם, בשבת קודמת, מכה את האתון, היא אומרת לו “למה היכיתני זה שלושה רגלים”, והפשט הינו: למה הרבצת לי שלוש פעמים?, אבל הדרש הוא: למה היכיתני? זה שלושה רגלים. בפרשת פנחס, שאנו קוראים השבוע יש שלושה רגלים, כי הבשורה של כל מכה שקיבלת בחיים היא: זה בא לבשר לי חג. שלושת השבועות הללו הם מכה, “כל רודפיה השיגוה בין המיצרים” זה הכל בשביל שלושת הרגלים המדהימים שיהיו לך השנה עם כל תפילותייך ומבוקשך, ה׳ יתברך ייתן לך הכל בעזרת ה׳.