שאלה: באופן יחסי אפשר להגדיר אותי כבן אדם שליו, אני לא יוצאת מגדרי במהירות, אלא שומרת על איפוק ומשתדלת להאיר פנים לכולם. אך יוצא שדווקא כלפי האדם שהכי חשוב שאהיה רגועה כלפיו, אני חמומת מזג, ברגע שהוא אומר משהו או מתנהג בצורה שפחות מוצאת חן בעיני, אני מגיבה בצורה אגרסיבית באופן יחסי אלי… למה דווקא לאנשים שהכי קרובים אלי אני לא אני? איך עובדים על מידת הכעס הזו שפתאום תוקפת אותי?
תשובה: עצם זה שאת כועסת עליו מעיד על אהבתך הגדולה אליו. אל מי שקרוב אלינו אנחנו מנקזים את כל מה שהכי כואב ומצער אותנו. ופה הטעות שלך. למה איתו אני לא אמיתית? רק איתו את אמיתית. אנחנו חושבים שאנחנו ובן הזוג זה כמו אחים, הרב שך אומר בין בני זוג לשמור על מיסתורין. לשמור על רף של נימוס, לא לומר מילים רדודות. לא לאבד את הריגוש והחיזור, תמיד צריך שתישאר מחיצה של זרות. מפני שזרות היא גם כבוד, את כ”כ רוצה לרפא את הפצע, לכן נשאר לך רק לסתום. אבל את לא יוצאת ידי חובת תפילה, ‘קרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת’ אחרי שתשפכי ליבך לפני ה’ יהיה לך פניות לאישך. כי יוצא שאת כל כאבך את מביאה כלפי הבעל, הבעל ענני. אל תזניחי את אלוקים. וממילא הכל יסתדר
ניתן לשלוח שאלות נוספות לרבנית ימימה מזרחי למייל של משרדי אשירה – שמים: ashiraoffice@gmail.com ונשמח להעביר לרבנית את שאלתך..