מרכלת בבית הכנסת | ר’ ימימה מזרחי
שיעור הכנה לראש השנה | פרשת ניצבים-וילך
השנה לכולנו יפתח מזל חדש בראש השנה הזה. “כתוב לעולם דברך ניצב בשמיים” דבר מלשון גזירה קשה,דיבור. ואנחנו מבקשים מהקבה יהי רצון שכל הגזירות הקשות והדיבורים הרעים ישארו בשמייים.
משה רבינו אומר לעם ישראל “הנה אני הולך אני עומד למות לא אוכל עוד לצאת ולבוא” אני כבר לא יעיל לא אוכל לצאת יותר למלחמות. ואז הוא עושה דבר מרגש מאוד, שם את יד ימין שלו על יד שמאל שלו, עוצם את עיניו ואומר “ראו אחריתו של בשר ודם.” אפילו משה רבינו הכי גדול בעולם. פתאום עושה “ויילך”.
הוא מזכיר את רבי אמנון ממגנצא שבאותה תנוחה בדיוק מגיע לבית הכנסת בראש השנה. מי זה ? הוא איש שההגמון אמר לו- אני רוצה שתמיר את דתך. אמר לו רבי אמנון -תן לי שלושה ימים לחשוב על כך. ואז שאל אותו ההגמון מה החלטת ? ואמר לו רבי אמנון אני פשוט לא מבין איך אמרתי לך שאולי אהרהר על כך.
אומר לו ההגמון איזה עונש מגיע לך? הלשון הזאת שאמרה שאולי אסכים להמיר את הדת, היא תקצץ. אמר לו ההגמון לא, אקצוץ לך את האצבעות. והוא קוצץ לו את אצבעות הידיים והרגליים. ורבי אמנון מגיע מדמם למוות לבית הכנסת ואומר את תפילת “ונתנה תוקף” על הבמה. זו העדות היחידה בהיסטוריה בתנ”ך שמישהו מתאר את עולם האמת.
הבן אדם שלושת רבעי מת ורבע חי ומתאר בכוחותיו האחרונים מה קורה בבית דין של מעלה. והוא אומר להם אתם לא מבינים מה אני רואה, אני רואה את העולם הזה כמו הוריקן ענק, כאבק פורח וכחלום יעוף. ויש רק דבר אחד שעומד ואתה הוא אל חי וקיים. הקב”ה, בתוך המערבולת הזאת של חייך. ואני נותן לך נוסחה- ואלה מילותין האחרונות, “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.”
זה תיאור קלאסי שאומר לך תתיצבי נשמה כי החיים הם כל כך מבלבלים, ומפחידים, תאחזי רק בזה. חנה בהפטרה של ראש השנה אומרת ” אנוכי האישה הניצבת עימך בזה”. ואל תחשוב שקל לי להית ניצבת -סטטיסטית בסרט. היא עומדת ואומרת לו, כולם קיבלו תפקיד ראשי, כולן בקדמת הבמה. ורק אני סטטיסטית של החיים. ניצבת.
אין לך מושג באריזו מערבולת מזעזעת אני. ואני ניצבת איתך בכוח. כי אני מרגישה כחלום פורח,כאבק, אין לך מושג מה זה בשבילי לבוא ולהתפלל עוד הפעם. אפילו שלא קיבלה. היא משתדלת לבוא ולהתפלל אבל אי אפשר כי יש לה שלושה מונעים שמפריעים לה לתפילה- 1. בעלה הצדיק, אלקנה. 2. הכהן הגדול, עלי שקורא את שפתיה. 3. צרתה אשתו השניה של בעלה, פנינה.
אין פה אחת שאין לה את השלושה האלה כשהיא באה להתפלל. עלי הכהן שמסתכל עליה ואומר לה אלוקים לא רוצה את התפילה שלך, יש לכל אחת את הקול הזה בלב. ופנינה- יש לה עשרה ילדים, כל בוקר היא מקניטה את חנה על כך שאין לה ילדים, כדי שמהעצבים והלחץ שהיא תהיה, היא תתפלל ותזכה לילדים.
ואלקנה- שאוהב אותה ואומר לה, די מספיק ממי, הרי ה’ לא ייתן לך. הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים מה שה’ גזר, גזר. למה הפסקת להתפלל ולבקש ? מה של אתבקשי ראש השנה לא יבוא לך בהמשכה. לא להתייאש ולהמשיך לבקש.