שאלה: אני אם ל-2 בנות בגיל העשרה, לאחרונה הן רוצות להוריד בגדרי הצניעות. איך להגיב?
תשובה: אם את מדברת בכזאת אהבה אני לא דואגת מכלום. בגדים זו סוגיה. כי התרגלנו שצניעות זה לא יפה. תודה לקייט ולמיגן שהכניסו מושגים של יופי גם לעולם הצניעות. כתוב בפרשה שלנו במדרש: היו נשים גודרות מה שגברים היו פורצים. אנו בדור של פורצים, דור של האקרים. ילדים בגיל כלום יודעים לגלוש. אני אומרת לילדים שלי שאני מחפשת משהו באינטרנט וזה לא עולה לי כי יש לי אינטרנט מסונן. ואז הם אומרים לי “בטח חיפשת משהו לא צנוע”. אז הילד שלי בן כלום אומר לי, “טוב הינה אמא אני פותח לך את החסימה אבל זה זמני, תזהרי לא לגלוש, אח”כ אני סוגר לך את זה” והם כאלה קטנים. אנחנו דור של הקארים. גברים פורצים, ילדים פורצים, נערות פורצות, נשים גודרות. מה זה נשים גודרות? את לא יכולה להגיד לא. אני אתחיל בסיפור מגעיל ממני. זה לא חינוכי אבל אני עושה את זה וזה הועיל. המון פעמים שנתקלתי בחולצה שלא היתה לרוחי שהבת שלי השאילה מחברתה, פשוט לקחתי והשלכתי לזבל.אבל זה רכוש של אחרים?! זה לא מעניין אותי..ואז היא היתה שואלת אותי, אמא ראית איזו חולצה שלי? ואני בתמימות “אין לי מושג”. התפקיד האימהי שלנו הוא נשים גודרות. בכל יום מחדש את מצווה לגדור. אל תתביישי, הן חושבות שאמא לא תגיד להן את זה בפעם ה1000. אז זהו, שכן!!! נשים היו גודרות…זה הווה מתמשך, כל הזמן כל הזמן. כל יום את מצווה מהתורה לתת הגדרה. גדרות זה לא אומר לומר להן “את לא תעברי ככה, את לא יוצאת מהבית” כי את תחסמי לה את הדלת היא תצא מהחלון. זה לא יעזור לך. אבל הגדרה את חייבת לתת “תקשיבי השמלה הזו לא מכבדת אותך”. היא שוב תלבש אותה מחר ואת שוב תגידי “השמלה הזו לא מכבדת אותך”, “החברה הזו ממש לא לרוחי”. אבל את ההגדרה את מחוייבת לתת. חייבת לתת הגדרות של קדושה ולדבר על זה. בכנס חירום היתה הרבנית עידית איצקוביץ הקדושה המהממת והמדהימה. אז דיברו על זה שברשת הכל מותר… ואני מדברת על נשים דתיות. אני לא חזקה בענייני צניעות, הלוואי והיתי. אבל היא ישבה הרבנית עידית ושתקה שתקה ושתקה. ואז היא אמרה תובנה שהתעלפתי ממנה. איזו אישה (היא תכעס שאני מדברת עליה בכלל, כי היא כולה צניעות) היא אמרה “אני חושבת שהשורש של חוסר הקדושה היא שכשהיינו מאוד קטנות בבית יעקב ובאולפנה אז כל הסיפורים הגסים בתורה היו מדלגים עליהם. למשל בנות לוט, רחב, אף פעם לא למדנו את הקטעים האלה. אני קוראת לזה התורה שבעל פה כי הייתי יודעת אותם בעל פה, הייתי בודקת מה המורה לא לימדה ולומדת את זה. מאותו רגע שעשינו כך בקטנותנו בעיני הילדים, הפקענו את הסיפורים של איש ואישה מהקדושה. זה אקס טריטוריה, זה לא תורה, בעוד שגם זו תורה. ודיבור על הוא והיא- גם תורה ודיבור על בגדים גם זה תורה. תורה היא ולימוד היא צריכה. ומרגע שהקטעים האלה דולגו אצלנו כילדים זה קוטלג כמשהו שהוא אקס תורה. היא אמרה עוד משהו שאני בושה ונכלמת כי אני מגיעה הביתה ומשליכה מעלי הכל. שוברת את הלוחות, וואי חם לי, די לי. היא אמרה שחינוך לצניעות, ואני מצטטת כי אני לא עושה, הלוואי ואעשה. זה פשוט להרגיל את הילדים שהם מסדרים בערב את הבגדים לבוקר על הכיסא אז להגיד להם שאת הבגדים התחתונים שמים למטה ואת שאר הבגדים למעלה. והיא אומרת שהעבודות הקטנות האלו מטביעות בנו סימני קדושה וסימני צניעות. כמה אהבתי את זה. אני מברכת אותך שיהיה לך בהצלחה ופשוט תתפללי ותאהבי אותן. השם ישמח את כולכן.
ניתן לשלוח שאלות נוספות לרבנית ימימה מזרחי למייל של משרדי אשירה – שמים: ashiraoffice@gmail.com נשמח להעביר לרבנית את שאלתך.