מדריך לתקופה של מחלה / פרק א’
עדנה קדוש / טיפולים וסדנאות ברפואה משלימה / צומת גוש עציון
050-5574065
כל מה שקורה לנו, בא ללמדנו לאיזה אזור בחיים אנו צריכים לתת תשומת לב. הבעיות שיש לנו מצביעות על הנושא שאנו צריכים להתייחס אליו בזמן הנוכחי.
הקשיים אומרים לנו להתבונן ולהסתכל בתכנים הפנימיים שהם מביאים.
האירועים מסמנים לנו לעשות בירור.
אם נשים לב לאיתותים העדינים, נתבונן בהם וניתן להם תשומת לב, נוכל למנוע הופעת איתותים קשים / משברים / מחלות / הרגשות שליליות וכו’.
המחשבות וההרגשות שלנו הן בשליטתנו המלאה (בניגוד לשאר הדברים בעולם בהם אין לנו שליטה כלל). רבי נחמן מברסלב אומר שביכולתנו להטות את מחשבותינו והרגשותינו בכל עניין כפי שנבחר.
אילו איתותים וסימנים יש בחיינו?
ישנם סימנים בגוף הפיזי כמו מחלות אקוטיות כגון: הצטננות ושפעת או מחלות כרוניות כגון: סכרת, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, וכד’, או כאבים שונים שמופיעים באופן פתאומי כגון: כאבי ראש, כאבי מפרקים, גירויי עור, חוסר דם וכו’,
ישנם סימנים ואיתותים המופיעים כמחשבות, כגון: שיש לנו מחשבות ביקורתיות, דאגות, כאשר אנו רואים את הרע שבכל דבר, כאשר אנו חושבים מחשבות על אחרים, כשאנו משווים בין אנשים וכד’.
ישנם סימנים המופיעים בהרגשות. הם נראים כמגוון הרגשות שליליות ההולכות ומצטברות. דוגמא: מצב רוח רע, דכדוך, דיכאון, עצב, כעס, עצבנות, פחד, חרדה, חוסר אמון וכד’.
כאשר אנו עדים לאיתותים אלו, אנו יכולים לבחור להתבונן וללמוד לתת את תשומת הלב שלנו לנושאים האלו ולרפא את עצמנו מהם בעצם ההתבוננות. אין צורך בפתרונות, אין צורך במאמץ, אין אשמים ואין הסחת דעת.
צריך להיות עדים בפשטות למה שעובר עלינו. להיות פתוחים לקבל את החוויה. להיות פתוחים ולהסכים לקבל את המסר העמוק שלנו, בלי להבין, בלי לפרש. פשוט להיות .
מה קורה לנו כאשר האיתותים מופיעים בחיינו? לדוגמא: “נתפס” לי הגב…
ישנם כמה סוגים של תגובות:
יש אנשים שימשיכו ללכת לעבודה כרגיל, יסתירו את כאבם ורגעי החולשה שלהם. הם יתנהגו כאילו אינם סובלים, כאילו מתגברים, איש לא ישים לב שהם בכאב.
יש אנשים שילכו לעבודה, יספרו לכולם על הכאב שלהם, ישבו וייאנחו…
יש אנשים שלא ילכו לעבודה , יישארו בבית ויעשו את מה שלא הספיקו בתקופה האחרונה…
יש אנשים שיכנסו למיטה, יתכסו מעל הראש ויהיו בהפסקה…
יש אנשים שילכו לרופא ויש שימתינו שהכל יעבור לבד…
יש אנשים שיכעסו על “ההפסד” של חוסר התפקוד, ויש שיתחילו ליהנות מ”הפטור” שהכאב מאפשר…. קיימות אין סוף תגובות. כל אדם יגיב לפי אישיותו ולפי בחירתו. כל אדם יגיב לפי צרכיו ולפי מה שהוטבע בו בילדותו.
כשם שפרצופיהם שונים כך תגובותיהם שונות…
הנקודה היא שכשקורה לך משהו או כשאתה חולה , אל תהיה תלוי ברופא , תרופות , מטפל אלטרנטיבי… קבל את העזרה המקצועית אבל במקביל היה גם חולה וגם הרופא של עצמך, כלומר קח אחריות.
מה הכוונה בלקחת אחריות?
ישנם דברים רבים שיש בהם צורך לקחת אחריות. אציין מספר דברים.
1. להיות נוכח במחלה. ברוב המקרים כאשר כואב לנו אנו עסוקים בלהתרפא, אנו מתרכזים בשאיפה שהכאב יעבור, בלסלק את הכאב. לעיתים זה נעשה בכוחנות מסוימת כלפי הגוף, המחלה או הכאב שלנו. (לא של הרופא או הפרופסור בעל השם או המטפל האלטרנטיבי שייקח אותה מכם… ולא של אף אדם אחר). להיות נוכח במחלה פירושו: לעצור, להיות עדים למה שאנו חווים, לשים לב לגוף ולשים לב להרגשות העולות לי במשך כמה דקות מרוכזות. להיות כמה דקות בהמתנה מהרצון להתרפא ולהרגיש את מה שעובר עלינו עכשיו.
2. שמירת הזהות האישית. כשאנו חולים ומגיעים לרופא או מטפל אלטרנטיבי, דברו מהלב, ספרו מה כואב לכם, מי אתם. אל תשתפו פעולה עם המסגרות הרפואיות העמוסות ששם אתם “עוד מקרה גב”… תפנו בנימה אישית ותקבלו טיפול עם יחס אישי.
3. מגע. בזמן כאב או מחלה אל תתכווצו ותתכנסו בעצמיכם בסגירות. פתחו עצמיכם למגע המטפל… המגע , הלחיצות, העיסוי או כל מגע אחר שיהיה בטיפול הוא מגע משחרר ומרפא. אפילו אם המגע כואב הוא מגע באיכות של ריפוי. בוודאי תרשו לעצמיכם לקבל גם מגע רך ונעים כמו בעיסוי. רבים האנשים הנסגרים כלפי טיפול זה, בגלל הרגלים ישנים, בגלל חוסר מגע בילדות, בגלל בושה או סיבות אחרות. המגע המרפא הוא חוויה חשובה ומעצימה.
אני עובדת בטיפול נמרץ וגם בקליניקה שלי לרפואה משלימה. זכורים לי מקרים רבים של חולים בטיפול נמרץ אשר היו בסבל רב. לא היו מילים מתאימות בשעה כזו, לא היו פרוצדורות רפואיות נוספות מעבר למה שעשינו וידענו, וישבתי לידם בשתיקה כאשר כפות ידינו שלובות זו בזו. מתוך תנוחה זו הם נרגעו, נשימתם נכנסה לקצב טוב והם נרדמו. דבר זה מעיד על חשיבות המגע.
ידועים גם המחקרים המראים הבדל בין התפתחות פגים שקיבלו מגע לאלו ששכבו באינקובטור לבדם. אלו שקיבלו מגע התפתחו טוב מאלו שלא קיבלו מגע.
4. התבוננות בתקופת הילדות. הנקודה היא לשים לב לתפיסות שקלטנו והטבענו במוחנו. ההסתכלות היא על ההתייחסות למחלה. איך אבא ואימא התייחסו למחלתם. איך התייחסו למישהו אחר שהיה חולה? יש לכך משמעות עמוקה לגבי התייחסותנו למחלה ותגובתנו ההתנהגותית והרגשית. הרבה סבל ניתן לחסוך כשמגלים שאנו משחזרים משהו שראינו בבית. הריפוי מתחיל בזיהוי הדפוסים שראינו בילדותינו.
לסיום אבקש לתת תרגיל למעוניינים:
שבו בצורה נוחה, הגוף רפוי , הנשימה רכה, אין צורך למהר ולהספיק לעשות משהו… רק לשבת ולהתבונן פנימה בעיניים עצומות.
דמיינו עצמיכם בילדותכם. העלו תמונה אחת מהילדות שלכם בה הייתם חולים או מישהו מבני המשפחה הקרובים שהיה חולה.
שימו לב והתבוננו כמה דקות באירוע זה. התבוננו בפרטים מסביב, היכן זה התרחש, מה היה הלבוש, כיצד נראו הרהיטים מסביב, הריח… האווירה… כיצד התייחסו לחולה, כיצד התייחסו למחלה, מי טיפל, מי “ברח”? וכו’
התבוננו על עצמיכם, ושאלו: איך זה מתחבר אליכם? איך זה קשור לתגובות שלכם בנושא חולי?
ההתבוננות יוצרת הפרדה בין התגובה הספונטנית והתגובה הרצויה.
ראוי כל אדם שיתבונן באיתותים והסימנים אשר הם סימני דרך בחייו.