מגילת אסתר שלי
עדנה קדוש / טיפולים וסדנאות ברפואה משלימה / גוש עציון
050-5574065
ednakadosh18@gmail.com
מצוות היום של פורים היא קריאת מגילה. בכל מילה ואות מהתורה, מהנביאים והכתובים גנוזה פנימיות אלוקית המכוונת אלינו.
כשאנו קוראים את מגילת אסתר איננו קוראים רק “מעשה שהיה פעם” אלא מעשה שהוא בזמן הזה ממש. באופן חיצוני הסיפור מספר על אירועי תקופת מרדכי ואסתר בשושן הבירה, אך פנימיות המגילה מתארת את הכוחות השונים שיש בנו.
המגילה מעוררת את כוחם של מרדכי ואסתר שבתוכנו ומלמדת אותנו לזהות את כוחם של “אחשוורוש” וגם “המן” הפרטיים שבנו. וכן שאר כל דמויות המגילה.
אסתר מסמלת את ההסתר שיש לנו בחיים. ההסתר של הנקודות הטובות שיש בנו, היופי הפנימי שיש בנו “והנערה יפת תואר וטובת מראה”, הסתר של הערכים האמיתיים שיש בתוכנו, הסתר של ההרגשות שבליבנו, הסתר של העצמיות שלנו, המטרות והרצונות. בכל המגילה לא מוזכר שם הקב”ה, וזה ביטוי לכך שהנהגת ה’ לא הייתה גלויה. לעומת זאת המלך אחשוורוש היה ניכר מאד. כך גם אצלנו, ישנם דברים שמסתירים את הקב”ה. דוגמא: תחושת הכח והמהירות שיש לנו בעקבות הרכבים והמטוסים המודרניים והכבישים המהירים. תחושת השליטה הנובעת מהיכולת הטכנולוגית, כגון הטלפונים הניידים, המחשבים, תוכנות סקייפ, וכל העולם הטכנולוגי המפותח. כל אלו הם ביטוי וגילוי של המלך אחשוורוש.
האמת היא שהקב”ה “משך בחוטים” של אחשוורוש, כמו שהוא מאחורי כל הטכנולוגיה המפותחת. אך זה מוסתר מאתנו ונראה שהעולם מתנהל מעצמו או בזכותנו…
אחשוורוש מסמל את ההתמכרות לעולם החומר, את החשיבות שיש לעולם הגשמי ולהנאות הגשמיות. אחשוורוש מסמל את הרדיפה אחר המותגים, הרכוש, וחיפוש האושר. הריצה אחרי המעמד והשליטה.
מרדכי הוא סמל ליכולת שלנו לשמור על ערכינו ולשמור על עצמנו מהתרבות האמריקנית המשתלטת. “ומרדכי יושב בשער המלך” הוא יושב על משמרתו ושומר על השער, על הפתחים שהם החושים שלנו דרכם נכנסים אלינו הפיתויים והאשליות הדמיוניים. החושים שלנו הם השער דרכו נכנסים דברים חיצוניים לתוכנו. ע”י ראיה, שמיעה, טעם, מישוש וריח. כמה פיתויים מפתים אותנו בתעשייה של סרטים ופרסומות(ראיה), מוזיקה או דיבורים נמוכים (שמיעה), ריבוי מאכלים, מעדנים, ממתקים (טעם), מגע (מישוש) וריחות של בשמים או ריחות מזון או ריחות של חנויות (ריח).
בגתן ותרש מייצגים את המחשבות שיש לנו “לשלוח יד במלך אחשוורוש”, מחשבות שמסיתות אותנו מהטוב.
המן מסמל את העובדה שאינו שמח בכל מה שיש לו כי משהו מהשלמות חסר לו. המן מסמל את חוסר היכולת שלנו לשמוח במה שיש. את ההסתכלות על חצי הכוס הריקה. על החוסר שובע בכל תחומי החיים. המן מסמל את התאווה לעוד ועוד ועוד.
זרש מסמלת את הייאוש וחוסר האופטימיות . “אשר החילות לנפול.. לא תוכל לו כי נפול תיפול”. אם משהו לא מתקדם כפי שרצינו, אם גדלנו בבית שחסר בו כמה דברים… הרי שאין ביוכי לצאת משם…. זו מחשבה של ייאוש והרס. המחשבה האמיתית היא שיש לנו בחירה חופשית בכל מצב.
סיום המגילה מלמדנו אופטימיות ותקווה. “תשועתם הייתה לנצח”, אפשר להתרפא מכל מחלות הדור הזה. כשניתן את המלכות למלך האמיתי, נזכה לחיים ללא מחשבות שליליות, ללא שיעבוד לחומר ולתפיסת החיים שחסר לנו משהו מהגשמיות הזו.
איך המגילה תהיה המגילה שלי? בחצות הלילה של פורים ישנה שעה מיוחדת בתוך כל היום המיוחד הזה. ביום זה “כל הפושט יד נותנים לו”. כל המבקש נותנים לו בלי לבדוק אם בקשתו מוצדקת. כל עני שדופק בדלת, נותנים לו צדקה בלי “אישורים” המאשרים את בקשתו. ואם אנחנו ננהג כך וניתן לכל פושט יד, כך ה’ ינהג אתנו וייתן לנו כל שנבקש. בחצות הלילה, זמן טוב במיוחד להתבודדות , להסתכלות פנימה, לדבר עם ה’ ולבקש בקשות. בקשות אישיות ובקשות כלליות. בקשות חומריות ובקשות רוחניות. הסתכלות על המגילה שלי תמקד אותי בבקשות ראויות ביום זה.
עבודת מודעות עצמית, היכרות עם הפנימיות הטובה שלי והפרדתה מהחיצוני שעלי, גם היא דרך להתקדמות והבנת המגילה שאני. (זה חלק משמעותי בתהליך שעוברים בסדנא שתיפתח בע”ה אחרי פסח)
איך עושים את זה ? מוצאים מקום בו אתה לבדך. בבית או בחוץ. נושמים עמוק… מקשיבים ללב… ושומעים מה הלב רוצה לומר. לתת ללב לדבר. מה ש”תופס” את הלב נדבר בפה. אפשר לדבר כל מה שעולה ואפשר להתמקד בביטוי במגילה כפי שמתגלה אצלי. לזהות את הנקודות האלו , לרצות להשתנות ולבקש בקשה זו.
“ותשועתם הייתה לנצח”