היום אנחנו צריכות לזכור מה שכתבו חז”ל: “מי שרואה בצער ציבור יראה בנחמת ציבור, ומי שאינו רואה בצער ציבור אל יראה בנחמת ציבור”. מה זאת אומרת לראות בצער ציבור? כתוב על משה רבנו שהיה נסיך בארמון במצרים, אך כשהיה רואה בצער העבדות של אחיו “וירא בסבלותם” – נתן עינו ולבו להיות מצר עליהם. בערב הזה ומחר, יום הזיכרון, יש כל כך הרבה נשים, אמהות, אחים ואחיות, יתומים ויתומות ששרויים בצער, אומר הקב”ה מי שאינו רואה בצערם אל יראה בנחמת ציבור”. ככל שיותר אנשים מצטערים על צדיקים שנהרגו, אלה שנהרגו הופכים להיות מזכי הרבים מפני שזו זכות גדולה לבכות על צדיקים.
כמה קשה לנחם, אם בכלל אפשר…עפ”י הלכה עד שהאבל לא פותח בדיבור למנחמים אסור לפתוח בדיבור. כשהאבל שותק זה סימן שהצער שלו גדול מנשוא ולכן גם ככה לא יקבל תנחומים – במצב הזה אסור לנחם.
אז מה עושים עם הצער? איך מצטערים נכון ביהדות? היהדות לא אוהבת שעושים אלוהות מהמתים והמוות. כל ימי הזיכרון הם כדי שנראה את הזכר, מה נשאר אחרי מי שהלך. התורה רוצה שנזכור את מה שיש לנו ולא את מה שאין. מה נותן כח לחכות לתחיית המתים? לראות מה יש לך.. אם תחיי כל הזמן בתחושה של מה שאין לך… תמותי. בימי ספירת העמר לא סופרים כמה ימים נשארו עד מתן תורה,מדוע? כיוון שתוחלת ממושכה מחלת לב – אם תספרי כמה עוד נשאר לחכות לא תעמדי בזה. אם כן, מה סופרים בעמר? כמה ימים נערמו לי.. היום שבוע לעמר, שבוע ויום, שבוע ויומיים וכו’ .. “עמר” בגימטריה = יש , אני סופרת מה יש לי, מה נתן לי הקב”ה..