פרשת וישלח
שלום בנות יקרות, קודם כל, מי שלא מאמינה שהקב״ה יכול לעשות לה שינוי ענק שתיזכר בשבוע שעבר בו היינו במלחמה, צבע אדום, איך זה יכול להיות? ניסים ניסים.
אנחנו מתחילות את הימים האלה שרבי נחמן קורא להם ימי הלל והודאה, יש לנו שבועיים עד חנוכה להודות ולהלל. רבי נחמן אומר שההודיה היא שעשוע עולם הבא, שבעזרת ה׳ המשיח יבוא, כשהעולם הבא יבוא, זה כל מה שנעשה כל היום, נודה ונהלל, ולמה? מפני שרק בעולם הבא אנחנו נבין איך הכל היה בול.
היום נלמד את אחת מאושיות היהדות, ההודיה המשגעת שקוראים לה ברכות השחר, וכשאת אומרת ברכות השחר, כל המלאכים הרעים והמפחידים נעלמים מרוב פחד. בפרשה שנקרא השבת, פרשת ״וישלח״, המלאך הנורא נלחם ביעקב כל הלילה, וחז״ל אומרים שכתוב שדוד המלך ראה את חרבו של המלאך המפחיד הזה ורעד עד יומו האחרון מפחד אותה החרב של המלאך אותו ראה יעקב פנים אל פנים.
בכל בוקר, לפנות בוקר, אומר רבי נתן מברסלב, מגיע המלאך הזה, נוגע בכף ירכך, ואומר לך שלא תעמדי ביום הזה, שתצלעי כמו שיעקב צלע. המלאך הזה מגיע בכל בוקר כדי שתהיי עצובה. רבי נתן מברסלב אומר שזהו המלאך של העצבות. ומה תעשי? תאמרי ככה: ״רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך ה׳״, מי שרוצה שהרגליים שלה יעמדו יציבות ואיתנות- ״במקהלים אברך ה׳״, מי שיכולה להגיד את ברכות השחר בקהל, שמישהו יענה לך אמן.
המלאך הרע בעל כורכו ייענה לך אמן. הרב קנייבסקי שה׳ ישמרהו ויחייהו אומר שהחברותא שהכי חסרה לו זו אשתו, הרבנית בת שבע קנייבסקי עליה השלום, משום שכל בוקר הוא היה אומר ברכות השחר והיא הייתה עונה אמן, והיא הייתה אומרת ברכות השחר והוא היה עונה אמן, כך לסירוגין. היום נלמד על הכוח של ברכות השחר, שהמלאך הרע שומע את זה ואומר:
״שלחני כי עלה השחר״, ופתאום יעקב מקבל כזו עמדת כוח ומסרב לשלח את המלאך עד שיברך אותו, ״לא אשלחך עד עם ברכתני״. בנות, זה המהפך הענק של פרשת ״וישלח״ שנקרא השבת בבית הכנסת, בהתחלה את מפוחדת נורא, שולחת שליחים לרוע על מנת לפייס אותו, ופתאום הרוע מבקש ממך לשחררו ואת מתחילה לעשות לו תנאים.
המהפך הזה שהופך את כל השחור לשחר מהמם. היום נלמד עליו בעזרת ה׳, אבל לפני זה אני רוצה לדבר על האישה הזו, חני ויינרוט, שכל כולה שחר, כל כולה שמש, אני זוכרת שממש לפניי שנה הייתי בשבעה על אבי, זכר צדיק לברכה, והלכתי אליה קרועת בגדים להוספיס לבקר אותה כי אמרו לי שאלה ממש השעות האחרונות שלה, והיא שאלה אותי: תגידי ימימה, מה יש שם?, ואמרתי לה שזה נורא נורא יפה, זה עולם שלא צריך נחמה. חני ויינרוט הייתה המתעדת הגדולה, אין משהו שהיא לא ראתה בו נס, כל דבר היא צילמה, כל פרח כל פרפר, כל יום שלה עם הילדים, כל דבר היא תיעדה וכתבה, ואמרתי לה: את לא מבינה איזה עולם יפה, והיא שאלה אותי: את יכולה לשיר למרות שאת בשבעה?, עניתי לה שכן, והיא נתנה לי יד ושרנו בהוספיס: ״תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה, ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים…ואני הולך לראות אותה בגן עדן״.