נועה בן דוד-התמודדות בלידה- בין ציר לציר- שיר
את המשפט בכותרת שמעתי מהזמרת דפנה חסדאי ואימצתי לחיים. כשאלוקים שולח ציר- שליח- שגורם לנו להרגיש את יכולתנו ללדת, עד כדי כאב. אנו מודעות לאמונה ולתרגול הרב הנדרשים כדי לקבלו בשמחה, כיאה למתנה שמאפשרת לנו להיפתח, לשחרר ולהביא חיים. חשוב לא פחות להכין את עצמך לקדם בברכה גם את המנוחה שבין הצירים. אותן דקות המשמשות כמלט מדבק לאבני הבניין- הצירים. השילוב בניהם מגלה את היכולת המופלאה הטמונה באשה- ללדת. ככל שנלמד "להכיר ביש בזמנו" כלומר להכיר בכך שלכל זמן יש את תפקידו. לדוגמא- פסח הוא זמן חירותנו, אלוקים ברא זמן זה עם פוטנציאל גדול לגילוי עצמאות וחרות. זמן שטמונה בו האפשרות לגלות את העצמיות האישית והלאומית. אלפי שנים לאחר שהתרחשה יציאת מצרים, אנו חוגגים ומזכירים כי, לכל יהודי כדאי לנצל בזמן זה את היכולת לממש את חירותו. תמיד כדאי לנו לפעול בהתאם לשפע שה’ טמן וברא באותו רגע. זמן הריון הוא זמן של צמיחה פנימית ויצירה מתפתחת. זמן לידה מאפשר גילוי הכוחות. בתפילת "ותחזינה עיננו בשובך לציון"- אנו מייחלים בנוסף לעצם התרחשות הגאולה, גם לזכות להכיר במציאות הנפלאה שה’ שולח. לחזות ולהיות מודעים לכך שה’ שב לציון- לראות את השפע, כך שנוכל לפעול בהתאם. יש להתפלל וללמוד כדי להתחבר לזמן המיוחד בציר. לזהות את הציר כשפע ואת המנוחה לאחריו כמאפשרת המשך קבלת השפע. קצב הלידה, שמתפתח בהדרגתיות, מאפשר להכין את עצמך להתמודדות מיטבית בציר ולאחריו. פיזית ונפשית קל יותר כאשר יש זמן הסתגלות והכנה. המדרש מתאר כיצד מתגלים רחמי ה’ דרך פעולת הרחם ההדרגתית בלידה – " מעיה של אשה עשוין קינין קינין, פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת, שאילו הייתה ניתרת בבת אחת הייתה מתה, אלא כל חבל ניתרת וכל קינא ניתרת וכל פיקה ניתרת". נראה כי הצירים הפותחים את צוואר הרחם לאט ומורידים את התינוק בהדרגה מהווים חסד והשגחה אלוקית לאשה. גם המדע כיום מעיד שלידה בריאה הינה איטית והדרגתית ולידה מהירה מידי- "לידה חטופה" מוגדרת כלידה פתולוגית. זמן ציר, זה הרגע לקבל את השליחים שאלוקים שולח לך, כדי לעשות הכנה מדויקת לקראת הפיכתך לאם.כל ציר הוא סיבה לשמחה על יכולתך להרות, לשמור בתוכך את העובר, והזכות הגדולה ללדת ולהפוך לאם. כל ציר מקרב את המפגש המרגש עם תינוקך בלידה. ככל שהגישה לציר תהיה שמחה,רגועה, מקבלת ומודה על הטוב. כך הלידה כולה תהיה כזו בעזרת ה’. באמצעות שימוש מיטבי בגופך-נשימה, תנועה, הרפיה ובאמצעים פשוטים נוספים תוכלי להקל את תחושת הכאב, לסייע לעובר שלך להיכנס לתעלת הלידה ולקצר את הלידה. במהלך הצירים השתמשי בתנועתיות ותנוחות בהן נעים ונוח לך במיוחד. יחד עם זאת כל תנועה עובדת על משהו אחר- תומך,עוזר ומקדם את הלידה. לכן מומלץ להחליף תנוחה כל כעשרים דקות. התאימי את ההתמודדות לשלב הלידה, כשהמטרה לקדם את הלידה ולהקל את הכאב במינימום מאמץ ומקסימום תוצאות. במידה והתמודדות טבעית אינה מספקת, ניתן להיעזר גם במשככי כאב רפואיים ולזכור כי הסיוע הרפואי לא סותר המשך השתדלות רוחנית. ימימה אביטל הדגישה כי- "העיקר הוא ברצון להיות משתייכת למתרחש"- להיות מודעת למה שקורה בגופך, לרצות בו ולפעול בהתאם. צריך להיזהר "לא לגרום להתקרבויות ולהתרחקויות גם בזמן הלידה"- כלומר הגוף מפריש הורמונים, הרחם עובדת אך את עסוקה בפחד והתרחקות נפשית מהתהליך, מה שגורם לעיכוב וקושי בלידה. דוגמה נפוצה לכך, הינם נשים שמגיעות לבית חולים עם צירים סדירים ולפתע הצירים נעלמים והלידה נעצרת, בעקבות המתח והחששות שלהן. ככול שתדאגי לתינוק שלך ותתרכזי בציר ובתפקידך ללדת תקדמי את הלידה. כדברי ימימה- "אינה חושבת על עצמה אלא מתעלה ומובילה את התינוק לדרכו, לקבלו בשמחה רבה". כך ההתמודדות בצירים קלה ומהירה יותר עבורך ועבור תינוקך. לרווח ש"בין הצירים" אפשר להתייחס כעיכובים בלתי נמנעים מהתכל’ס- הלידה או לראות בהן כהזדמנות ל"בריחה" מקושי הלידה. למעשה זהו זמן יקר בו כדאי להתרוקן כדי להקל את ירידת הראש והתכווצות הרחם. לשתות מים, תמצית פטל, או מיץ תירוש לבן שמכיל אנרגיה זמינה. כמובן כדאי לנצל את המנוחה ולהרפות. ימימה הדריכה כיצד להתייחס גם- "בזמן שציר הולך ופוחת וגם מפסיק, מכאן איני ממתינה לציר נוסף אלא עוסקת בעיסוקים שיש לעשות: מעסיקה את עצמי בעיסוקים כמו בישול, מטבח, ניקיון. לא לשבת ולהמתין לעוד ציר. איני חושבת על ציר שעבר ואיני ממתינה לציר נוסף, אלא בהתאם למתרחש". מתוך מודעות מלאה להתקדמות הלידה אני מרפה ומשחררת מהשליטה בתהליך וכאשר הציר מסתיים אני עוסקת בעיסוקים שלא דורשים שימוש בחשיבה מאומצת אלא מאפשרים לי לזרום אם המתרחש בגופי, עם הרפית שרירי הרחם. בבית ניתן להמשיך במלאכות הבית, אך למעשה כל פעילות פשוטה ומרגיעה כמו שירה ריקוד ומנוחה מתאימה ומאפשרת לידה מתוך יישוב הדעת. מחסדי ה’ בלידה הוא ההתפתחות ההדרגתית, המאפשרת לתרגל התמודדות יעילה בזמן ציר ולקבל בשמחה את ההפסקות בין הצירים כהזדמנות להרפיה ממתח ההתמודדות (פיזית נפשית ורוחנית) ו