עשרה בטבת הוא צום על אלה שיש להן הכל ואין להן כלום-אוכל בשפע אבל גוועות ברעב, ארמון משופץ וחשות חסרות בית, זאת שכשצוחקת לא מבינים שזה בעצם בכי ענק מבפנים. היום נבקש להיות תלמידות, ביום פטירת רבי נתן מברסלב שכמו שהעיד עליו רבי נחמן בזכותו נשארו לנו כל הספרים והדיבורים שלו. נלמד את הדיבור המתוק של רב מוישה שפירא שגם הוא נפטר בי' בטבת, על כוח התקווה שנולד מהמקומות הכי נמוכים. ולא נפספס את הבכי בצום הזה, דמעה של תקווה, של געגוע לעצה טובה מצדיק אמיתי, לשפה היפה שאבדה בתרגום והאובדן במצור על הצרת 9 קבין של יופי שמכיל יותר מסוג אחד צר ומוגדר.
השבת הזאת, בה מסיימים את חומש בראשית, מלא בכוחן של כל האמהות שפגשנו במהלכו.
בספר שמתחיל עם פרשת בראשית בה נוצר המקווה ומסתיים בדיבור על תקווה ובאמצע נמתח קו דק בין הפרשות והדמויות.
תבקשי מול הנרות השבת לשאוב מהאמהות, כל אחת עם כוחה שלה- שרה עם כוח הצוחקות, רבקה של התינוקות, רחל הכוח לבכות ולאה לחכות. וכולן- מקוות.
לישועתך קיוויתי יי, יי לישועתך קיוויתי, קיוויתי יי לישועתך.
אהבת? שתפי אותנו, נשמח לתגובתך בתחתית העמוד!
צפייה בעלות 15 ש"ח