בס"ד
המפגש חלק ב
החודש חלף לו השבת המדוברת הסתיימה, אך היא אינה מגיעה .
אני משתדלת לשפוט לקו זכות וממציאה שלל תירוצים מדוע היא והבעל לא מגיעים?
הזחלים נוגסים אט אט בחוסר הביטחון שלי ,אני כבר מאשימה עצמי פן הברחתי אותה אולי דחפתי לחצתי הדפתי ?והיא נסה לה לנפשה חזרה לארץ,מבלי להפגש עימי .
במוצאיי השבת טלפון מקיץ אותי מהירהורי
"אפשר לבוא לישון אצלכם לא מצאנו מלון והינו תקועים בשדה התעופה "
ואני עונה "בטח "!
הם מגיעים עייפים ורצוצים מטיול מלא חווית שונות מרחביי ארצות הברית ,אני מציעה את המיטה ומפנקת אותם בפרוסת עוגה .
בליילה אני בקושי עוצמת עניים,וכשהשמש מניצה רצה אני לשאת תפילה ,מבקשת מהשם , לא לפספס את השעות האחרונות שהם במחיצתי לריק ולנסות להשפיע כי בארץ הסביבה המוכרת הנוחה רחוקה מהדת וזו הזדמנות יקרה מפז .
חיוך משתרבב על שפתיי אני מבינה שאת המשימה המוטלת עליי השם לא נותן לי על מגש של כסף עם עזריי שבת הקודש שמולם כל לב יהודי מתרכח ,את המשימה שלי אצתרך לבצע ביום חול כשבעלי בעבודה .
דף אתר "אשירה" פתוח ,אני מסבה את תשומת ליבה ,לפני שאני מספיקה להוציא מילה היא כבר במגננה ומתקפה
"לא זה לא בשבילי ,אני ממש לא רוצה וגם אין לי זמן בשביל זה !! " הפנים העדינות מרצינות ומאדימות אני נרתעת לרגע נסוגה לאחור מביטה בה והיא מבוצרת בשיריון הכינה עצמה כמוני לשיחה .
"רגע עדיין לא שמעת מה אני רוצה לומר "?
"אין לי זמן לזה! " היא חותמת .
אני ממשיכה קולי מתעדן במעט
"אם הייתי מדברת איתך על כל נושא אחר היית מקבלת ופתוחה ,פיתאום שהאתר קשור לדת את מסוגרת וחסרת סבלנות "
היא מבינה ומורידה את שער הברזל הכבד,אך מציבה שומרים חמושים בכניסה לפחות עשרה ,שמרתיעים אותי.
שקט…. מתארגנים.
קבענו לצאת לארוחה בבית הקפה הסמוך לביתי ,שם לאחר שהזמנו את המנות
בעלה שאל
"אז אך התגלגלתם לדת?"
הינה זו ההזדמנות , עכשיו את מסוגלת לעבור את השומרים החמושים ??.
בדרך כלל מאופיינת אני בכשר ביטוי רדוד הנתון למצבי הנפשי ,אם מצבי מהול בטיפת לחץ כל המילים מתבלבלות ומה שארצה לומר יוצא הפוך ,כאן האוזניים הקשובות רק רוצות להוכיח אותי בטעותי אני שותקת מתכנסת,נזכרת בתפילה של יום הכיפורים בה בקשתי מהשם חוזק וכוח במילים לפתוח בה צוהר ופתח קטן .
הינה אני מתחילה ,ומספרת על התקופה בה הייתי עסוקה אך ורק בי!, בצרכיי ,בחלומותי, צרותיי, יתרונותיי, חיסרונותיי, אך אני אשיג! מה טוב לי !האובססיה העצמית גדלה ושמנה, מגיעה למימדים עצומים ככל שבגרתי, אז החלה תופעת הנבירה העצמית החיטוט הפוצע ,מה יש לי לעומת האחר? למה לו ולי אין ?למה אני לא שם ?והיא כן !!!! החיטוט הזה החפירה הולידה ילדה פצועה וחבורה שמאשימה את ההורים ומתכנסת במרירות וכעסים .
אין בי חמלה הבנה וסובלנות לאחר, "אני ואני ואני….. " בזה כל עולמי מסתכם ,וכשעזבתי כואבת וכעוסה והגעתי לעיר הגדולה חושבת שאת התפוח הגדול אני אנשנש ככה סתם בכייף, חדורת חלומות ותוכניות שאני כמובן במרכזן כוכבת העלילה וכל השאר תיפאורה לא ממש חשובה , הגיעו הסטירות מעוררות וחזקות ואני ממשיכה במתכונת הברורה ללא עצירה! , שוב ניעור ושוב סטירה עכשיו אני ממש למטה על הרצפה לא מסוגלת לקום לא מצליחה להתייצב.
הזמן חולף ואני עדיין שכובה רגליי פצועות ידיי קשורות פי אטום ברוכסן כסוף ,כשאני מתירה את השינים הנעולות , פי משמיע יבבות ובכי .
האנשים שבארץ היו לי כה מרוחקים בעליי סטיגמה ברורה ותויות בוהקות מתגלים לפתע מלאכים מזוקנים עם כסויי ראש אוהביי הבריאות !,כל החברים עוזבים ומתנדפים ורק הם המלאכים נשארים הם לא מכירים אותי כל מה שהם יודעים זה שאני יהודיה ואוספים אותי אליהם בחמלה באהבה שמעולם לא חשתי ,קבלה שמעולם אליה לא השתייכתי .
כל העולם שהכרתי הסטיגמות התויות המרושעות הולכות ומצהיבות וניהיות דהויות ,אני נמשכת לטוב הזה החדש ,לאור הזה החמים, להתחלה הירוקה הנקייה, האדמה הרכה החומה הטהורה, ללובן הזה להתחדשות.
אני לומדת ולמדה ,רק משכילה מהפתיחות והסובלנות שרכשתי , לדעת מהי הדת?
לגעת בעולם שפעם היה לי מוגדר ומגודר ,עולם שמקטנותי שמעתי סביבי ,
" הדתיים החרדיים כולם אותו הדבר מושחטים גנבים , פרמיטביים זה לא מילה , די לכפייה הדתית ,משריצים ילדים על חשבון המדינה ,אמהות מכות ,תלמידיי ישיבה כבולים מהנטיות האמתיות שלהם,וביום לחללי צהל המזוקנים מתהלכים ללא בושה ,והריי מה אני צריכה תורה עם בנו מהקופים (מקטנותי צפיתי בסדרה "אלה החיים" המראה קוף שהופך אט אט לאדם קדמון ועד איש עם מזוודה ) ?!"
לפתע המזוקנים בעלות כיסוי הראש הם מלאכים ופיות , אני נמשכת לעולם הדת ליופי הזה שאט אט אני מגלה בו ,כמות של אהבה ומידע מתקן ומוכיח כמה הייתי שבויה בהצגה ,כמה הסתירו ממני ,כמה כפו עליי דרך, ותאורית הקופים מתפוררת ,מאבולוציה אני מגיעה לדבולציה , והפצעים מחלמים בנפשי! אני מברכת אוהבת ומאוהבת. מתקשרת ובפי מילות התפייסות ותודה להוריי היקרים לאחיי .פטפוטי הסרק הרכלת היום יומית מצטמצמת לאט ובפי שיחות על עזרה וחמלה דאגה לאחר ,וכשאני רואה יהודי ויהודיה ישראלי ישראלית אני רוצה לחבק ולא חס ושלום להתרחק.
בעלי בעקבותיי מתחזק לו נופל וקם ,אך אני איתנה מושכת אותו גוררת אותו מעמיסה את גופו האיתן הכבד על גבי הצר לא מרפה בעליה המיוזעת והקשה, ובדרך ידי אוחזת בו ויד השניה קוטפת אני פירות כל כך עסיסיים הטעם ניפלא!והוא טועם וזולל בתאבון והעליה הטלולה מתישרת במעט כל יום קצת .
והכל בזכות השם!!!הקדוש ברוך הוא ,
אני כאן ממש ממש קטנטנה .
הם מביטים בי הוא מחייך והיא כמו פרפר שלכוד בכוס זכוכית מתפרפרת בנשימותיה האחרונות וזורקת עליי פצצות ויריות ,אני שהייתי במקום הזה שלה משיבה, אם תרצי באמת לדעת את התשובה תפני לאתר "אשירה" שם יש בעלי מוחות שיענו לך על כל השאלות.
הנושא הוחלף ,פי התיבש הלב פעם בעוצמה האצבעות רעדו לא נגעתי במנה שנראת לי עכשיו לא אכילה, אבל אני קלה ….!כמו היונה שחזרה לנח עם עלה זית ירוק, כל החודש של הצפייה לבואה התממש ,הקדוש ברוך הוא , אותי חיזק כל מה שחשתי נאמר .
לפניי שהיא נסעה הבטתי בה בענייה הכחולות אחזתי בידייה הישרתי מבט ובקשתי
"תיהיה סבלנית שתראי אשה דתייה או גבר דתי תיהיה פתוחה !ואוהבת! ותזכרי ,עכשיו אני בעולם הזה בעלי וילדיי ,בבקשה תקבלי אותם ".
היא חייכה הבטיחה וכך הלכה .