ברוכה הבאה | הר’ ימימה מזרחי

פרשת שמות 

שלום לבנות ישראל היפייפיות והאהובות, השבוע אנחנו קוראים את פרשת שמות.  אני רוצה להגיד לכל מי שהתכנסה כאן הערב שיש לנו זכות גדולה ללמוד תורה הערב מפני שאנחנו בערב החג של הנצרות ואנחנו מחזיקות בברית הישנה הזו, ואנחנו נדבר המון המון על שמירת הברית הישנה הזו, מפני זשזה העניין של הימים הללו, ימי השובבים.  אני קוראת לימים האלה של תחילת ספר שמות ״סוף עידן התמימות״. אני תמיד אומרת לכן שכשאני מחזירה את הספרים של ספר בראשית למדפים העליונים ומורידה את הספרים של ספר שמות למדפים התחתונים אני בוכה, כי ספר בראשית היה ספר הישר, הכל היה ישר, אבות ואימהות, ילדים, שבטים ונשים ואילו בספר שמות אנחנו בספר הגלות, הספר שמתגלגל, או בשפה של הימים האלו, ימי השובבים – הספר המשתובב, שום דבר לא במקום, גלות מתגלגלת.

 שואלות אותי בנות: ימימה, איך זה נוגע אליי? ברוך ה׳ יש לנו מדינה… אז זהו, שהגלות עודנה חיה וקיימת.  חומש שמות הוא של האנשים נטולי הזהות, אנשים בגלות הם נטולי זהות, גלות זה חוסר בית.  את יכולה להיות כמו בסיפור של רבי נחמן מברסלב, גרה בהר של זהב ומבצר של מרגליות, אבל את בת המלך שהלכה לאיבוד.  לכן ספר שמות רלוונטי יותר מאי פעם, משום שהוא מדבר על בית שהוא לא בית, על בית שכולם בו רחוקים כל כך זה מזה, על זרות ועל מרחק. אנחנו בפרשה שנולד בה המושיע של ישראל, קוראים לו משה רבנו, הוא מגיע והוא מפריד בין שני אנשים עבריים רבים, כי הוא יוצא אל אחיו לראות בסבלותם, והוא אומר: ״רשע, למה תכה רעך״, והם עונים לו: ״מי שמך כשר ושופט עלינו״. כשהם נמצאים בעבדות של מצרים, ורבים כי המצב קשה מנשוא, ואילו משה רבנו גר בארמון פרעה. הם לא מצליחים לקבל את ההערה שלו, ומשה רבנו עונה להם: אין לכם מושג כמה אני הבן אדם הכי זר בעולם. בנות, בפרשת שמות שואל משה רבנו את הקב״ה:

 מי אתה? אם הם ישאלו אותי מי שלח אותי לגאול אותם, מה אענה להם? מה שמך?, אבל לפני שבספר שמות שואל משה את ה׳ מה שמו, הוא שואל אותו לפני מי אני? מי אנוכי כי אלך אל פרעה? אני אדם נטול זהות. אני נולדתי לאישה מבית לוי ואיש מבית לוי, אחר כך תפסה אותי אישה מצרייה, היניקה אותי יוכבד אמא שלי העברייה, אני יוצא אל אחיי לראות בסבלותם והם מביטים עליי כעל זר טוטאלי, הם מלשינים עליי, אני בורח למדיין ומה אני במדיין?

 כשפוגשת אותו בנות יתרו הן אומרות: איש מצרי הצילנו… משה רבנו לא יודע אם הוא בית לוי- יהודי, אם הוא מצרי, אם הוא מדייני, עד שה׳ אומר לו שהוא יפגוש את אחיו אהרון והוא סוף סוף ירגיש שייך לאנשהו.  אנחנו מחפשות שייכות היום, מחפשות בית. כל אירופה מלאה בתוכניות לקראת החג שנחגג שם הערב,  ראיתי את זה בלונדון ופריז, והסיסמא הגדולה היא: תהיו משפחתיים, שיהיה חג בלי סלולארי,  מפני שאתם נמצאים בבית אחד ואתם כל כך רחוקים האחד מהאחר. הייתי בלונדון במפגש מאוד גדול שדיבר על בני נוער שיש להם דיכדוך, אנורקסיה, תופעות שלא ראו או לא דיברו עליהם מעולם בחברה החרדית.  היו שם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מחנכים, וקמה מנהלת של סמינר גדול ואמרה תקשיבו, מתבגר או מתבגרת חייבים דמות שתשפיע עליהם, לינוק ממנה ביטחון עצמי, להבין מי אנוכי, לקבל ממנה זהות, לקבל ממנה תוכחה והשפעה,

 ביהדות קוראים לזה: מקדש מעט. והאישה החכמה הזו הסבירה, קדוש זה כשיש מעט, מעט אנשים בבית להתייחס אליהם, וזה נגמר, אין אמא ואין אבא כי הם בסלולארי, אין דמות משפיעה ישירות, אז מה הוא עושה?  ההשפעה שלו זו הרשת החברתית, הבית זה כבר לא מקדש מעט, זה מקדש הרבה, הבית הוא של המון המון אנשים וזה לא היה פעם, ואז הוא מושפע מהם ולספק את כל הדרישות של מכסת אנשים כל כך גדולה זה בלתי אפשרי.

 וזהו בדיוק חומש שמות, פרעה רוצה להפריד את העם, להפסיק את הילודה והרבייה בזמן שכל מה שאנחנו רוצות וכל מה שבנות אומרות לי בכל העולם: ימימה, אני רוצה זוגיות, משפחה, וילדים.

#פרשתשמות