שאלה: בימי בין המצרים מדברים הרבה על אהבת חינם. איך אני יכולה מהמקום שלי, להישאר נאמנה לדרך שלי ויחד עם זאת להקרין את אהבתי החוצה כלפי כל יהודי באשר הוא?
תשובה: אז ככה, רק כשתישארי נאמנה למי שאת ואיך שאת תוכלי לאהוב באמת מישהו אחר ממקום שלם. למשל כשה’ בורא את האיש והאישה הם דבוקים זה לזה, זו לא אהבה. לא טוב קורא לזה ה’, היות לבדו. הם לבודים, הם מחוברים, הוא מנסר אותם היא הופכת עצמאית ואז הוא יכול להגיד עליה: “זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי”. היות ויש לה עכשיו עצמיות, היא יודעת בדיוק מה היא עכשיו מהמקום השלם הזה היא יכולה לאהוב מישהו אחר. הפס’ בזכריה הוא התשובה לשאלה שלך: ” צום חמישי צום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון ושמחה ולמועדים טובים”. תשעה באב יהפוך לחג, והאמת והשלום אהבו. שלום הוא שלום אמיתי כשלא מוותרים על האמת, אם וויתרת על האמת שלך זו לא אהבה. לאט לאט תרגישי מוותרת ומבותרת. תישארי עם האמת שלך, כשנהיה דתיים- דתיים, חילוניים כשם שהם חילוניים נוכל לאהוב זה את זה באמת! שנהיה בטוחים במי שאנחנו כשם שאנחנו. אוהבת אותך!
ניתן לשלוח שאלות נוספות לרבנית ימימה מזרחי למייל של משרדי אשירה: ashiraoffice@gmail.com ונשמח להעביר לרבנית את שאלתך.