תשמעו סיפור. קוראים לי בני, אני בן 35 וגר מילדות במושב באזור הצפון. יום אחד ירדתי עם הטרקטור לאזור של נחל עמוד ליד צפת, לבדוק מה שלום העדרים שלנו שרועים שם. ומה אני רואה? דוס שחור כזה עם פאות וזקן והכל, עומד בין העצים מעל הוואדי וגועה כמו פרה. כן, כן, שמעתם טוב מאד. טוב, אני יודע שיש בצפת הרבה חסידי ברסלב וכאלה שהולכים ליער לדבר עם העצים ובכללי הם לא מסוכנים. אבל דבר כזה לא ראיתי בחיים.
אני לא בחור ביישן, וגם הייתי די סקרן. אמרתי לעצמי: מה יש לך להפסיד, בוא נעשה קטע. פשוט עצרתי את הטרקטור לא רחוק ממנו, ניגשתי אליו (בינתיים הוא הפסיק, אולי מבושה) ושאלתי אותו בכל הכנות: "הכל בסדר? אתה צריך אולי עזרה?" דוס דוס, אבל אולי הוא ברח מאיזה מחלקה פסיכיאטרים בבית חולים בצפת?
תאמינו או לא, הטיפוס הזה ניגש אלי בלי להתבלבל ונשא באזני נאום מפתיע: "תקשיב, אני חסיד ברסלב (טוב, את זה כבר הבנתי, מה הלאה) והרבי שלנו רבי נחמן מברסלב, לימד אותנו שכל יהודי צריך כל יום לשוחח שעה ביום עם הקדוש ברוך הוא (או. קיי. אבל למה בגעיות?) אז ירדתי לכאן כמו שאני עושה כל יום. ישבתי לי על איזה סלע וניסיתי לפתוח את הלב ולהתחיל לדבר, כמו שאני רגיל. אבל הפעם הפה והלב היו סגורים יותר מתמיד. ישבתי ככה איזה חצי שעה והתבאסתי מעצמי (הוא בטוח חוזר בתשובה אם הוא מתבטא ככה) ופתאום שמעתי את הפרות שמסתובבות כאן גועות בקולי קולות. אמרתי לעצמי: הרי גם הן מתפללות לה’ וככה נשמעת התפילה שלהן (נגיד) אז אם אני כזה סתום ואין לי מה להגיד, למה שפרה תהיה יותר טובה ממני. לגעות הרי גם אני יכול. אז זהו זה, זה מה שאני מנסה לעשות, להתפלל כמו פרה".
התבלבלתי. הוא נראה נורמאלי ומדבר ברור, אבל ההסבר הזה נשמע משוגע לגמרי.
"אתה מתכוון לזה באמת?" אמרתי. הבנתי שהוא מתכוון לזה באמת אבל לא היה לי משהו יותר טוב להגיד.
"כן, אני מתכוון באמת לגמרי, רוצה לנסות גם אתה?"
"הוא שרוט לגמרי", אמרתי לעצמי ורציתי להגיד לו: "לא, ממש לא", ופשוט להסתלק משם, אבל אני ממש לא יודע למה אמרתי לו: "וואלה, רעיון מגניב". והתחלנו שנינו לגעות ביחד.
טוב, אז אחרי שהסיפור הזה נגמר וחזרתי לטרקטור, הייתי מאד מופתע מהתגובה שלי. אולי גם בי מקנן איזה חיידק של שיגעון. אולי הוא הדביק אותי באיזה צורה מסתורית שלימד אותו הרבי הזה שלו. בסופו של דבר המחשבות האלה עייפו אותי, אני לא רגיל חשוב כל כך הרבה. אז פשוט שכחתי מזה. אבל תאמינו או לא, כמה שבועות אחר כך, כשהייתי עם הטרקטור במקום אחר לגמרי, שאין סיכוי שמישהו ישמע אותי. לא יודע למה, פשוט ירדתי מהטרקטור והתחלתי שוב פעם לגעות. לא חשבתי שאני משתגע או משהו, הרי אני לא מאמין בכל העניין הזה של תפילות וקדוש ברוך הוא וכל הסיפורים האלה של הדתיים, אבל לא יודע למה. זה עשה לי טוב, סתם בתור קטע כזה. לא כל דבר חייבים להבין.
Comments