מתכנית לידה לתחינה על הלידה
ג’ מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו בידי שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים, (תענית ב.)
"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים! אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו". התפלל ולא ירדו גשמים.
מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין, אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, כד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן! אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין. (תענית יט.)
שלושה מפתחות שמורים בידו של הקב"ה – מפתח הגשמים, מפתח החיה (היולדת ( ומפתח תחיית המתים. מסביר בעל התוספות שעל שלושה נושאים אלו אין שליח הממונה לעולם, אלא ההחלטה האם ומתי לפתוח אותם שמורה בידו של הקב"ה.
המפתח בידו של הקב"ה, ואצלנו קיימת יכולת התפילה. התפילה יכולה לפתוח שערי שמים.
מהסיפור המפורסם על חוני המעגל המבקש גשם – ננסה ללמוד מעט על התפילה הפותחת את השערים. ננסה ללמוד את הדברים הרלוונטיים לנו, כנשים פרטיות השופכות שיחן לפני הקב"ה.
חוני כנראה ידוע בציבור כאדם הקרוב לקב"ה, כבן בית לפניו יתברך, ולכן פונים אליו העם כאשר מגיע סוף אדר ועוד לא ירד גשם. לאחר כל הניסיונות המקובלים לפתוח את שערי שמים, התעניות, התרועה והתפילה, פונים אל חוני.
חוני מחזיר מיד את הכדור לידי העם – "צאו והכניסו תנורי פסחים!" מה אתם חושבים? מצד אחד מבקשים גשם ומצד שני משאירים בחוץ את התנורים? הרי אם באמת ירד גשם, התנורים העשויים חרס יהפכו מיד לבוץ! עליכם להחליט – האם אתם מאמינים שהקב"ה יוריד גשם או שלא?
בעצם חוני מפנה את השאלה לאנשים עצמם – האם בעומק הלב את מאמינה שהקב"ה יוריד לך גשם? האם אתה מאמין בכך? אם כן, דאג לציוד שלך! הכן את החצר שלך לגשם! ואם לא? מה אתה מבקש בכלל?
הלימוד הראשון שלי בנושא התפילה הוא שכאשר אני מתפללת למשהו עלי להתכונן לכך שהוא יקרה ולהתארגן בהתאם! לסדר את כל העניינים הטכניים הקשורים בכך, ולא להגיע למצב של סתירה בין התפילה והרצון ובין הפעולות המעשיות שלי.
עכשיו ניגש חוני ומתפלל. לא קורה כלום.
מה הוא עושה? "עג עוגה ועמד בתוכה."
בשקט, בעצמה פנימית, מתוך קרבת אלוקים, אומר חוני לקב"ה – אני שליח של הציבור. איני מתפלל רק בעד עצמי, הציבור שלח אותי מפני שהוא יודע שאני קרוב אליך, שאני כבן בית לפניך. ומתוך קרבה זו אני עומד פה ונשבע שלא אזוז מפה עד שתרחם על בניך!
חוני הוא אישיות מיוחדת, קרובה לקב"ה ובעלת כח תפילה עוצמתי וחזק. כל זה לא מוביל אותו להתפלל על הגשם עד שלא מגיעים העם ומבקשים זאת ממנו. וזו העמדה מתוכה הוא מתפלל – בניך שמו פניהם עלי, ומכח זה אני נשבע בשמך הגדול שאיני זז מכאן.
חוני משתמש בעצמה שלו, בקרבה שלו לה’, לא כדי להתפלל על עצמו ובעבור עצמו אלא כשליח הציבור. מתוך עמדה כפולה זו – של קרבה אישית לה’ מחד, ושליחות ציבורית מאידך, חוני מציב בעצם אולטימטום לקב"ה – אני לא זז מכאן עד שתרחם על בניך.
ומה קורה? "התחילו גשמים מנטפים." הגשם מתחיל לטפטף. נשמע כאילו הקב"ה אומר: "זהו, חוני, אתה יכול לצאת מהעוגה. ריחמתי עליכם. "
האם חוני יוצא? האם חוני מרוצה?
"אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות." ובתרגום שלי – באמת, אבא, אל תתפוס אותי במילה – התכוונתי לבקש שכל מאגרי המים יתמלאו, ולא שתטפטף עלי קצת גשם כדי שאחזור הביתה.
"התחילו לירד בזעף." עכשיו המאגרים יתמלאו! האם חוני מרוצה?
"אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה." טוב, אני חושב שהבנתי. עכשיו אדייק בתפילתי. שאלתי ובקשתי הם גשמי רצון ברכה ונדבה. שנרגיש את רחמיך, שנרגיש שפע ברכה מן השמים, שנקבל גשם רצון.
"ירדו כתיקונן."
הלימוד השני מסיפורו של חוני – כאשר אני מתפללת, עלי לדייק ברצוני ובמילותי. האם אני רוצה רחמים? האם אני רוצה למלא מאגרים? האם חשובה לי גם הדרך בה תתמלא תפילתי? התחושה שהקב"ה נותן לי את מבוקשי ברצון, בברכה ונדבה?
חוני נמצא במקום שכל תפ ילותיו מתגשמות – והוא בכל זאת לא מרוצה. מתוך הדו שיח עם הקב"ה הוא לומד ומלמד אותנו את הערך והחשיבות של הדיוק בתפילה וניסוחה.
אם כן, שלב ראשוני לעמידה לתפילה הוא בירור הרצון וברירת המילים.
מתכנית לידה לתחינת לידה
במהלך החודשים והשבועות לפני הלידה נשים בדרך כלל מבררות את רצונן לקראת הלידה. זהו מסע, מסע של הכנה ללידה. לאחר מסע כזה, היולדת לעתיד מלאת רצונות כאלה ואחרים וכדאי לה להעלות אותם על הנייר ובכך לעשות סדר פנימי ברצונותיה. זה מה שאנו קוראים היום הכנת תכנית לידה. אפשר למצוא היום באינטרנט הצעות שונות לתכניות לידה, כאשר מה שחשוב הוא שהיולדת תהיה כנה עם עצמה ותברר לעצמה את רצונה הפנימי והאמיתי.
לדוגמא – אשה יכולה לרצות ללדת עם תמיכה בלידה, ואז עליה לברר לעצמה את סוג התמיכה לו היא זקוקה (תמיכה רוחנית מאישה? תמיכה פיזית? חיבוק של אמא?). אשה אחרת רוצה ללדת עם אפידורל, ורוצה שההרדמה תתבצע מיד עם הגעתה לחדר הלידה ותעבוד טוב. לאשה שלישית חשוב במיוחד שרצפת האגן שלה תעבור את הלידה בשלום ולרביעית חשוב הטיפול בתינוק מיד לאחר הלידה.
אין דומה רצונה הפנימי והמפורט של אחת לזה של רעותה, ולכן ההכנה והמסע הפנימי של הבירור לקראת הלידה הם אישיים וחשוב לקחת אותם ברצינות אם רוצים באמת להגיע לדיוק ובירור הרצון כפי שראינו בדוגמא של חוני. כמה שתדייק האשה יותר ברצונה, כמה שתפרוט את מילותיה, כך יהיה רצונה מבורר יותר.
לאחר הבירור הפנימי והכתיבה יש לאשה "תכנית לידה". דף שלם מלא ברצונות ובקשות.
מה לעשות עם תכנית כזו?
כאן משתלב עקרון נוסף שלמדנו מחוני, "צאו והכניסו תנורי פסחים".
על האשה לבדוק עם עצמה – אלו צעדים מעשיים עלי לעשות בהנחה שכל בקשותי מתמלאות? מה החלק שלי בהוצאת התכנית מהכח אל הפועל מלבד התפילה?
[להכין את רצפת האגן ללידה, להכין כלים שיעזרו לי בהתמודדות עם צירים (למשל – אם אני רוצה להעזר במים אכניס לתיק גם סבון שאני אוהבת), להביא תומכת לידה ולתאם מראש את ציפיותי ממנה, להכניס לתיק את המוזיקה שאני רוצה..]
כמובן שלאחר בדיקת כזו והכנת רשימת "מטלות" יש להתחיל ולהוציא אותה אל הפועל.
וכעת מגיע השלב החשוב ביותר – הפיכת התכנית לתחינה
אני זוכרת – ומוכרחה לזכור זאת כל הזמן – שמפתח החיה בידי הקב"ה – ואני פונה אליו יתברך בתפילה, מעומק הלב, כבת המבקשת מאביה, ופורטת לפניו את תפילתי המדויקת, הופכת את תוכניתי לתחינה מעומק הלב. וממקום זה של קרבה לקב"ה, אתפלל על כך. אהפוך את תכנית הלידה שכתבתי לתחינת לידה. אכתוב אותה מחדש במילות תפילה, אאמין שתפילתי תענה ותתמלא. אתלה אותה על המקרר, אניח ליד המיטה, ואתפלל לקראת הלידה – את התחינה המדויקת שלי.
כאשר אני מגיעה לחדר הלידה, כדאי לי לשתף גם את המיילדת ברצונות שלי, לספר לה על מה התפללתי בשבועות או הימים האחרונים, ולבקש ממנה להיות שותפה יחד איתי במסע שלי.
שולמית זלצר – הכנה ללידה, תמיכה בלידה
סוסיא 0549448522
Bình luận