שיר על תשובה

תשובה

הו נשמתי,

גלי לי מי את,

אגלה לך מי אני. 

על חוט העצב הדקיק

תולה אני את זהותי.

האם כעת עלי לצלול

אל מי הים מבלי לחשוב.

מה הדבר שיצילני, 

מלנשום בתוך מכאוב

---

בין אותם דפים ריקים

שנחרטה בם אישיות,

מתמלאות להן שורות

הממלאות אותי מהות.

את שתי רגליי הכה כבדות

ניתקתי מן המדרגה,

 עטופה באור ודעת

עכשיו אני עולה

---

בתפילתי,

נפתחה הדלת,

ליטפה אותי שכינה,

את התמונה לא אשנה

אך אתבונן אחרת,

בעין הנשמה.

---

את הדרך לא רואה,

אך צעדי אני אבחר

אל מול השמש שתחתיה

אזרע זכותי אל המחר.

על אדמת דרכי

אבניי עוד מחכות,

בין אור לחושך האמת

אושיט ידיי אל האורות.

אירית סטרול strul4@neto.net.il