רויטל צדוק-חמישה חושים=חמישה כוחות




חמישה חושים=חמישה כוחות

לפי ספר "אורחות צדיקים"


חמישה כוחות יש באדם: האחד הוא כוח השמיעה, השני הוא כוח הראיה, השלישי הוא כוח הריח, הרביעי הוא כוח הטעם, החמישי הוא כוח המישוש.


חמישה כוחות הללו כולם מעשה האדם ואין פעולה הנעשית בלעדיהם, והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה, והמחשבה נמשכת אחריהם.


בלב יש את כל הרגשות, ויש בו דעות רבות, כגון: הגאווה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד הרבה, וכל אלו הדעות (הרגשות), מתחזקות מן חמשת הכוחות הנ"ל.


וכל הדעות, יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריתו, לפי טבע גופו, ויש שאינם בתחילת בריתו, אלא מקבל אותם מאחרים, או שמכוון עצמו איליהם לפי מחשבת ליבו או לפי רצונו.


לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות, צריך לערב יראת-שמים עם כל מדה ומדה, כי יראת ה"… היא קשר המחזק את כל המידות, והחושים הם האמצעים (אנטנות), לקיום ולהצלחה זו.


הזמן שבו אפשר לחוש את הגעגועים האמיתיים לה".. יתברך, כותב הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל, כאשר החושים האלה מכוונים על ידי המעשים רק איליו.


לדוגמא, ביום שבת, ביום זה העולם שובת, ואז הקרבה לבורא מודגשת על-ידי הסתכלות במראה והתבוננות היכן אנו אוחזים, האם אנחנו מוכנים להתנתק מהכול ולחפש קירבת אל-קים, עד כדי כך שהתורה תהיה אצלנו בבחינת "כי היא חיינו" או לא, כי אי אפשר לחיות בשני עולמות, ועלינו אפוא להחליט מה אנו רוצים ? וזאת ההרגשה האמיתית בכל איברינו,ובכל חושינו, וזה בעצם החיבור האלו-קי הכי אמיתי.


לדוגמא, אחד מהחושים העיקריים הוא, מחוש הריח, הקשר בן האף ובין חוסר מוסריות מודגם בדברי תורה האוסרים את הניאוף (שמות כ’, יג), חז"ל מעירים, שהמילה "תנאף" מורכבת מהמילים "תן אף" שיש בהן רמז, אל תחפש אפילו להריח את בושמה של אשת איש, שהרי הדרך מכאן לניאוף קצרה היא.


והתלמוד (ברכות מ"ג, ב’) מלמד, שהריח קשור קשר הדוק עם הנפש. "רוח וריח".

ולכן במאבקו של האדם על הרוחניות, צריך תמיד להדגיש את הטוב, ולא את החומרות, העלולות לייאש את האדם, ובדרך זו יגיע האדם בסופו של דבר לרמה של טהרה, תוך שהוא מפיץ ריחות טובים ומריח את היופי שבחיי רוחניות.

וחוש הריח תורם לחוש הטעם.


צריך להפנות את חוש הטעם כלפי ההיבטים הרוחניים, כאשר אוכלים כדי לחוות את החוויה הרוחנית, יכול האדם ליהנות מכל הטעמים שבעולם בפרוסת לחם יחידה.


חוש השמיעה, אף על פי שמבחינה טכנית, אנו שומעים באמצעות אוזנינו, את התהליך משלים הלב. לכן על המלמד לדבר אל לבו של התלמיד, בעוד על התלמיד להקשיב ולשים את ליבו אל מה שאומר המלמד.

מכאן אנו למדים, שחייב אדם להקשיב לצדיקים, ולשמוע באמת מה הם אומרים, אמונה זו מהווה תיקון רוחני משמעותי לשמיעה.


חוש הראייה, העיניים חלונות לעולם. הראייה מאפשרת לאדם לראות את המופלא ואת היופי שבבריאה, ללא ראייה אנו מתנתקים מהמציאות, נטולים מגע אמיתי ומוגדר עם העולם. מהצד הרוחני, ללא חוש הראייה, איננו מסוגלים להבחין בנוכחות הבורא המקיפה אותנו מכל עבר. (שמות כג, ח’): "כי השוחד י

0 תגובות