רב לכם לפרשת קורח | רחל וינשטיין

אתמול ליווינו חבר יקר,

שכן,

בדרכו האחרונה.

איש טוב.

איש חזון,

איש משפחה.

איש עניו.

איש אידיאלים.

תיאורים עלו חזרו ונשנו בפי חברים,

בפי המשפחה.

וכל הקהל הנהן בהסכמה.

ואני עומדת מול הפרשה ולא יכולה שלא לכתוב על הניגוד.

הניגוד בין האיש העניו,

המקסים,

הנותן -

לאיש בפרשה,

ולכל עדתו.

הלוקחים.

המורדים.

וייקח קרח.

אחד הביטויים המעידים על תנועה זו היא הביטוי רב לכם.

הביטוי מופיע בדברי עדת קרח המופנים אל משה:

"רב לכם –

כי כל העדה קדושים".

ומופיע שוב בתגובת משה:

"רב לכם בני לוי".

ביטוי זה מזכיר את דברי עשיו,

יש לי רב.

מזכירים אף את תגובת הקב"ה לתחנוני משה להיכנס לארץ.

ואולי אף רומזים להוראות הניתנות למרגלים –

וראיתם את הארץ מה היא,

ואת העם היושב עליה – החזק הוא הרפה,

המעט הוא אם רב".

רב,

מעט.

אני חושבת ששורש העניין מופיע בהמשך דברי משה ללוויים.

לאחר שאומר רב לכם בני לוי,

משה ממשיך ואומר:

"הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ א-הי יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־ עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן ה' וְלַעֲמֹ֛ד

לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם"

השפה של המורדים היא שפה של לקיחה,

רב מעט,

הוגן לא הוגן.

משה מדבר שירות.

מדבר שליחות.

ה' הקריב אתכם,

מלשון קירבה,

אך אוןלי גם מלשון קרבן.

אתם משרתים,

מייצגים את העם.

זה מעט?!

זה הכל.

הביטוי רב לך,

רב לכם,

מתאר רצון לקחת,

לזכות.

ואפילו משה,

האיש העניו מכל אדם,

שכל חייו שליחות.

בסוף חייו –

טועה בזה.

מתוך רצונו העז להיכנס לארץ ישראל.

העניין הזה –

של לפעול למען מטרה,

שליחות.

לשרת.

חשוב כל כך.

וקשה כל כך.

יש יחדי סגולה שזהו טבעם.

אבל אנחנו –

פשוטי העם,

צריכים לעמול על כך.

זה חשוב -

אצל מנהיגים,

ואצל כל אחד ואחד.

אם רק נחשוב תמיד לאן פנינו מועדות.

מה המטרה.

לא לקחת,

אלא לתת.

לא מי קיבל מה,

רב או מעט.

אלא כיצד אוכל למלא שליחותי כראוי –

וואי,

איזה עולם יפה.

אי זה עולם יפה יהיה.

וכבר –

נראה כך עולם יפה.

וזה כנראה לא מספיק לשאול שאלות אלו רק בתחילת הדרך.

צריך לשאול,

ולהמשיך ולשאול.

שוב ושוב.

שבת שלום!

לזכר עמיאל אונגר ז"ל איש מקסים, יקר, אידיאליסט, יהי זכרו ברוך.

#רחלוינשטיין #אשירה #פרשתשבוע