חיפוש

ראש השנה | בית החולים בברוקלין | דקלה אופל

בס”ד

fruit-bowl-1425441-m

ראש השנה: בית החולים בברוקלין.

אני עודי בשמירת הריון עם התאומים שבבטני. ראש השנה בפתח ,כולם מתארגנים: קניות, בישולים ,הזמנת אורחים ואני עודי שכובה בבית הרפואה בשמירת הריון . הרופאה שלי הגיעה ואני כולי תיקווה להשתחרר לקראת החג המשפחתי לביתי. הרופאה שלי ישראלית. היא הביטה בי בחמלה ואמרה:” הלילה נוריד אותך מהאינפוזיה, נעביר אותך לכדורי מגנזיום וניראה מה מצב הצירים .אני רוצה שאחרי חודש כאן תצאי מחר לחגוג את החג בבית . כמה ששמחתי ! סוף סוף אחרי חודש אני מורידה את בעלי הדביק והדוקרני (עמוד האינפוזיה ). אחות יהודייה הגיעה עם חיוך לחדרי, הסירה ממני את הבעל החלופי ,נטלתי את הכדורים והרגשתי נפלא. ממש טועמת את התפוח בדבש. מיד צלצלתי לבעלי לספר לו את הבשורות. התקשרתי לשמח את משפחתי בארץ וכבר המארחים הפוטנציאלים מתקשרים לריב עם מי אחוג את החג אחרי חודש בבית החולים . אני כבר חולמת על הילדים, בעלי ,המשפחה ,המיטה ,הריחות ,המטעמים ,הברכות, הנוחיות. פרטיות סוף סוף! איזה כייף! ראש השנה בחוג המשפחה הוא לא דבר מובן מאליו, כשאתה מאושפז בבית החולים. אך אין הברכה שרויה מהסמוי מן העין. באמצע הלילה, כמה שעות לפני ערב החג, החלו לי צירים חזקים ותכופים. המוניטור צפצף. אני לא הרגשתי דבר מרוב השמחה שאפפה אותי. רופא הוזעק לחדרי. אני לא נותנת לו להתקרב אלי ורוצה את הרופאה שלי, אך היא כבר בביתה בשנת ישרים ובחופשת חג ראש השנה . אני מסרבת להבדק וכבר מגיעים כמה אחים ואחיות ובארבע לפנות בוקר אני עושה סקנדלים ומבינה שראש השנה עם משפחתי רחוק ממני מתמיד . הדמעות צורבות את הלחיים ואני בפתיחה 3. כבר מרימים לי את הרגליים . בחודש שמיני הסיכון ללדת ילדים לא בריאים גבוה מאוד. שוב זריקות ו”הבעל הדוקרני” מתחבר לווריד בשנית .אני אפופה מהתרופות, עוצמת עיניים רטובות ומבינה שזהו נסיון בתוך הנסיון. למחרת כולם מתקשרים בהתלהבות ושואלים :” מתי לבוא לאסוף אותי מבית החולים לארוחת החג”? אני מבשרת להם שיחגגו את החג בשמחה אך אינני יכולה להצטרף. כבר כל האחיות היהודיות מאחלות לי שנה טובה וממהרות לבתיהן . כל הצוות בבית החולים הוחלף . אני מתאמצת להחזיר את פמוטי השבת החשמליים שלי ומתקשרת לקבלה .החזרתי אותם לרב יום האתמול כשחשבתי שאשתחרר לביתי ובקבלה מודעים לי שרב בית החולים עזב לביתו . המצב לא היה מעודד. פתחתי את הסידור והתחלתי להתפלל מנחה לפני ערב יום הדין, כולי בסערת רגשות, אך מבינה שהשם מנסה אותי היום בנסיון מיוחד. ומשסיימתי “עמידה” מגיעה שליחת השם , הרבנית ירדנה, עם מגש גדוש ומלא בברכות. תמרים , גרגירי רימון ,רוביה , ראש של דג ,דלעת ,סלק, חבוש, תפוח, דבש ובנוסף לברכות שלש מנות גדושות של כל טוב ,חלות ריחניות שזה עתה נאפו עוגת דבש ומה לא… לפתע השם החל להזרים לחדרי את כל המתנדבים הקיימים בברוקלין, עם הפמוטים החשמליים ומטעמים, ממתקים ,דבש ויין, תפוחים והכי חשוב חיוכים ואהבה . החדר היה גדוש באוכל לפתיחת שנה חדשה ,טובה ומתוקה ואז הבשורה הטובה מכולם: “היולדת הגויה שבחדרי, שהייתה רגילה בצפייה בטלויזיה בקולי קולות וכבר בבקר התקשרה לקבלה לקבל את התכנייה לצפייה בערב החג עזבה ואת מקומה החליפה יולדת טרייה ,יהודייה חסידת סאטמר שתחגוג איתי את ערב ראש השנה הקדוש והמקודש. עדיין לא עיכלתי את כל הטובות שהשם נתן לי והינה עוד בשורה טובה. מי עוד הגיעה לחדרי? אישה חסידת וויזניץ ,שטענה ששכבה במקומי באותה מיטה לפני כחודש וחצי בשמירת הריון עם תאומים. היא לא יכלה להכנס לחג בלי לראות מי עוברת את הסבל שעבר עליה לפני זמן לא קצר. הצדיקה הזו נשקה לי ונתנה לי חלוק חגיגי עם כפתורים בשרוולים בכדי ש”הבעל החלופי”, עמוד האינפוזיה וכל הצינורות יכנסו בקלות . החלוק היה סגול ולבן בריח של כביסה ביתית. התלבשתי בחגיגיות, מסירה מעלי את החלוק האפור והמדכא של בית החולים .ככה בחיוך ענק שלחתי תמונה לבעלי, שלא ידאג ויחגוג עם הילדים את החג בשמחה . את ראש השנה קבלתי כנגד כל הסיכויים, מאושרת מתמיד, חולקת את הברכות עם היולדת הטריה שבחדרי ומסתובבת עם האינפוזיה שלי ועם המגש ביד השניה ומזכה את הרבים שבמחלקה בברכות השנה החדשה . יהודים מכל המחלקות הגיעו לחדרי לברך ולטעום מהברכות לחג ואז הבנתי למה החלו הצירים לילה קודם. למחרת התעוררתי לקול הכריזה של תקיעת השופר. מיד קמתי והלכתי עם רוזי השותפה לחדרי למסדרון, שם הצטופפנו לערך 20 יולדות טריות ואני עם בטני העגולה ביניהן, לשמוע את תקיעת השופר. כולנו הצטופפנו עם שלושה סידורים. התפללנו יחד צמודות צמודות , כל גווני הקשת של היהדות במסדרון אחד חיוור . כל האחיות הגויות והאורחים לא הבינו את המתרחש, מביטים בנו כעל חוצנים ובמיוחד על הרב הצדיק שהגיע במיוחד בכדי שנשמע את תקיעת השופר. הם ניסו לפענח מהי הקרן הזו ולמה הוא מתאמץ כל כך לתקוע? ואנחנו עומדות בוכיות . קול השופר עורר בי בכי עוצמתי רווי בתודה לבורא עולם שזיכה אותי להיות יהודיה ולחוג את ראש השנה בצורה נפלאה כל כך, בבריאות, לי ולעוברים שבתוכי. שנה טובה ומתוקה מלאה בבשורות טובות ,נפלאות ,ברכות ,התעלות רוחנית וגשמית וכל הטוב שבעולם. שלכם, דיקלה אופל.

#אלול #דקלהאופל #ראשהשנה