חיפוש

קוף או קוף? |לחודש אדר ופרשת פקודי | רחל וינשטיין

השבוע אני מסתובבת עם מחשבות על חזרה.

אנחנו עומדים בפתחו של אדר שני,

וקוראים על המשכן,

שוב...


הגמרא מתיחסת לעניין החזרה –

"ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד "

(חגיגה ט ע"ב)

המשפט המוכר מדגיש את חשיבות החזרה.

הגמרא שם מתייחסת גם לשאלה -

מה ההבדל בין הפעם המאה לפעם המאה ואחת?

הגמרא מביאה לכך משל:

משל לאדם ששכר חמור לעשרה פרסאות בזוז, בפרסה האחת עשר ישלם שני זוזים.

כלומר בלשון ימינו - משל לאם שנסע במונית מקרית משה עד גילה. הוא ישלם סכום אחד.

ברגע שיצא מן העיר – לתקוע למשל, ישלם פי שניים. לא כי המרחק פי שניים.

אלא כי יש מרחק סטנדרטי.

ויש מרחק שהוא מעבר לסטנדרט.

וברגע שעוברים את הסטנדרט –

המחיר קופץ.

מכפיל את עצמו.

כך גם בחזרה.

יש חזרה על הלימוד, שונה פרקו,

מאה פעמים.

מאה כאן מסמל את מידת החזריות שנחשבת סטנדרטית.

חזרה פעם אחת נוספת –

למרות שהיא רק אחת,

יקרה עד מאד.

ולדברי הגמרא היא המבדילה בין צדיק לרשע.

בין מי שפועל על פי הנוהג המקובל למי שבוחר.

צועד צעד נוסף.

אומר - בחרתי.



האות של חודש אדר על פי ספר יצירה היא האות ק'.

שמה של הק' – קוף,

מגלה את חלק ממשמעותה.

הקוף –

מאופיין בחיקוי.

קוף אחרי בן אדם.


חיקוי נראה לנו לעיתים דבר שלילי.

לא אמיתי.

חיצוני.


הרב קוק בספרו ריש מילין מסביר שכל המקור החינוך,

התרגולת,

המורשה,

הוא החיקוי.

כלומר –

כיצד אנו מתנהלים בעולם?

לומדים,

מלמדים,

יוצרים חברה מתוקנת?

החיקוי הוא כלי מרכזי התהליך זה.

הקופיות כלשון הרב קוק.


אך יש חיקוי של קדושה,

מתרומם,

קופיות מתרוממת,

ויש חיקוי מוריד.

ריק.

שלילי.


ומה ההבדל בין השניים?

הרב קוק מסביר שהשאלה הגדולה היא מה השאיפה.

האם אדם שואף למעלה –

שואף להתנהגות שהיא פנימית יותר,

מחוברת יותר,

או שהאדם מסתפק בהתנהגות השבלונית.

החיצונית.

הקופית.


ובעצם השאלה היא שאלה של זמן,

ושל חזרתיות.

כי נקודת המוצא של שני סוגי הקופיות היא אותה נקודה.

אדם מתחיל כל תהליך בחיקוי שהוא חיצוני לו.

השאלה מה קורה בהמשך.

האם אדם שנה פרקו מאה ואחת פעמים –

וכיצד אדם שונה פרקו מאה ואחת פעמים.

כי בפעם המאה ואחת –

כשכבר כולם ויתרו,

עברו הלאה,

או שפשוט הפכו את העניין לתנועה שגרתית ריקה,

אנו מגלים אם אדם צדיק או רשע.

האם אדם ממשיך ושונה?

ממשיך בתנועה שסיגל לעצמו?

והאם הוא שואף למלא תנועה זו בפנימיות?

או שהוא נע עם הקופיות שלו לטרנד הבא.

ממשיך בחיקוי,

ממשיך להיות קוף.


חודש אדר קורא לנו להביט בקופיות שלנו.

בנטייה שלנו לפעול בחיקוי,

כמו כולם,

בלי להבין ולהפנים,

לפחות בהתחלה.


חודש אדר קורא לנו להביט בנטייה זו בהבנה.

בחמלה.

אך יחד עם זאת לשאוף לעוד.

לשאוף להכריע אות לכף זכות.

לקודש.

למלא אותה בקדושה.

לשנות זה מאה ואחת פעמים.


ולפעמים ההתחפשות של חודש אדר יכולה לספק לנו הזמנות לנסות מראה חדש,

תנועה חדשה,

קופיות חדשה.

ולראות אם היא מתאימה לנו.


חודש טוב!

שבת שלום!





0 תגובות