חיפוש

קדימה על הברכיים-שלומית שוורץ



קדימה, על הברכיים

שלומית שוורץ.אמא לארבעה

‘ילדים, בואו לכאן בבקשה’

‘מה’?

‘ביקשתי לסדר אחריכם, נכון?’

‘אבל אני צריך להכין שיעורים,’

‘ולי מתחיל עוד רגע חוג בלט,’

ואני קבעתי עם תומר, או, זה בטח הוא שדופק בדלת, מזל’


ומה איתך?

את עדיין עם הסינר חגור למותניך כי לא סיימת לשטוף את הכלים של ארוחת הצהרים, שגם זה התאפשר הודות לקטנצ’יק שהפגין יכולות שינה , סוף סוף , למשך יותר מחצי שעה, מעבירה בראש את כל מה שרצית להספיק כמו- להכניס כביסה למכונה, לטאטא, להתקשר לביטוח לאומי לברר למה עדיין לא נכנס לך כסף עבור החופשת- לידה ולתלות את התמונה שקנית אתמול במחיר מציאה.

.

ועכשיו בנוסף לכל, את גם צריכה לסדר את ערמות המשחקים?


גם ככה, את הולכת כל הצהריים בזהירות בסלון, כדי לא לדרוך בטעות על חלקים קטנטנים וגדולים של משחקים, שהילדים שלך הוציאו. כל ילד, ביקש משהו אחר, וכמספר הילדים מספר המשחקים, אם לא כפול, ונמאס להם מאוד מהר, כי הם קטנים, והריכוז שלהם קצר, כך לפחות אמרו לך, אז את מתחשבת, ומוציאה עוד ועוד משחקים לפי הבקשות, ומעיפה לחלל האוויר אמירה: ‘אבל אחר כך תצטרכו לסדר’


ואין לך הרי בבית חדר משחקים , כי את גרה במטר על מטר, אז החדר של הילדים הוא גם חדר משחקים וגם ספרייה, זאת אומרת בינות לציציות, כיפות, סוודרים ובגדי קיץ בצבעים שונים ובגדלים שונים, מבצבצים להם, קופסת גולות, פאזל ענק, כלי עבודה, קוביות , בובות וספרים מסוגים שונים.


ובחדר עצמו, אין מקום לשחק , כי כבר יש בו, מיטת קומתיים נפתחת, רק בלילה, מיטת תינוק שידה וארון חמש דלתות, להכיל את כל זה.


אז הם משחקים בסלון!


ואת לא כל כך אוהבת את זה, כי את לא תמיד מספיקה לנקות את הרצפה מיד אחרי הארוחה, אז לפעמים המשחקים משתלבים עם עיגולי פתיתים זעירים ופירורי לחם מהשניצל.

אבל את מעדיפה את זה מדי פעם , מאשר שהם יצטרכו כולם לשבת על הספה הדו- מושבית שלכם, עד שתסיימי לצחצח, ואז יתחילו המריבות…


גם אם מספיקה לנקות את שיירי ארוחת הצהריים, וגם אם לא, את בטוח מעדיפה שהם יסדרו אחריהם.

אז את מנסה כל מיני שיטות: להמעיט בכמות המשחקים, זאת אומרת להוריד משחק אחד לכולם, כמו לגו, עם הרבה חלקים, וכל אחד בונה כאוות נפשו וגילו: הגדול ,יכול לבנות בית כנסת, השנייה בית בובות והקטן- ינסה לחבר שני חלקים- מעניין אם הוא יצליח?.


או שאפשר להוריד לכל ילד משחקים עם חלקים גדולים- כך יהיה יותר מהר וקל לאסוף אחריהם אחר-כך,

או, שפשוט מחליטים, שבמקום לשחק משחק, אפשר לעשות יצירה- לא מסובכת מדי- כמו דמויות מפלסטלינה או בר- בצק.


הלוואי


הלוואי והכול היה מסתדר לפי הספר, ולפי העצות החכמות של מנחות חוגי ההורים- לרוב, המציאות מראה לך כל פעם מחדש, שהיא עולה על כל דמיון:

מעולם לא חשבת שבבית שלך, של האישה המסודרת ביותר בעולם, בכל פעם שאת מזיזה את הספה בערב, בשטיפה, תמצאי ערימות על ערימות של חלקים קטנטנים של משחקים,

והעובדה שהילדים שלך שומעים אותך כל הזמן אומרת, ‘מי שמשחק צריך גם לסדר’, תחדור להם לתת- מודע, והם יבצעו את זה בצורה טבעית,


אז זהו, זה בינתיים לא קורה- אולי זה גם עניין של גיל, של הילדים,


אז עד שהם יגדלו או תצליחי בשיטה אחרת לגרום להם לסדר אחריהם,


קדימה, מותק, על הברכיים!

0 תגובות