חיפוש

צאי לדרך לחודש סיוון | רחל ויינשטיין

השבוע הבת שלי שאלה אותי תוך כדי נסיעה, אמא, זה קשה לנהוג?

הסברתי לה שבהתחלה היה קשה, אחר כך לא צריך לחשוב כבר.

זוכרים כמה קשה היה בהתחלה? היה צריך להחזיק בהגה, ללחוץ על הגז, על הברקס ועל הקלאטצ’ .כן, אני עוד מאלו שלמדו נהיגה על “רגיל” מה שנקרא. שמעתי שהיום כבר אומרים הילוכים.

ותוך כדי כל הפעולות המסובכות הללו צריך גם לוודא שאין רכב מימין, או משמאל, או ממול. להישאר בנתיב הנכון, במהירות המותרת, להישמע לתמרורי התנועה, לעצור באדום…

המורה לנהיגה היה מעיר לי לא לשכוח להסתכל במראה, ואני לא מבינה איך הוא מצפה ממני גם להסתכל בכביש שמולי וגם בכביש שמאחורי. אההה!!!

ואז כשסוף סוף נעלם לו המורה לנהיגה צריך לזכור הכל לבד, וגם פתאום צריך לנווט בנוסף על כל הצרות. בכל זאת, רצוי להגיע בסוף ליעד הרצוי.

וברוך ה’, היום אני לא שמה לב בכלל שאני לוחצת על הגז, הברקס והקלאטץ’. וכן, אל דאגה, אני מסתכלת באופן קבוע במראה.

כמו כל כך הרבה דברים בחיים. הליכה למשל. מתי פעם אחרונה הלכת? וכל צעד דורש להרים רגל, להניח. להרים רגל שניה, להניח. המון מאמץ, נכון?

אז בתחילת הדרך, כן זה דרש המון מאמץ. וגם בצמתים נוספים בדרך לפעמים זה דורש מאמץ.

חודש סיון, החודש בו ניתנה התורה, היא חודש ההילוך. כך כתוב בספר יצירה.

לא סתם התורה קשורה להילוך. אנו הולכים בדרכי התורה, ומצוות התורה מכונות הלכות.

התורה ניתנה במדבר, בדרך.

מתן תורה אינה אירוע חד פעמי, אנו מקבלים אותה בכל עת, ומהלכים תמיד בדרכיה. אחרי אותה דרך בה ניתנה התורה, אנו תמיד בדרך.

מעבר לכך קיום מצוות התורה דומה להילוך.

בהתחלה צריך לחשוב על כל צעד. להרים רגל, להוריד. קלאטץ’, ברקס, גז…

אחר כך מתרגלים, מרגישים בנוח. כמו הליכה. וכמו נהיגה.

דוד המלך מספר שהרגליים שלו הובילו אותו לבתי מדרשות ובתי כנסיות אף כשלא התכוון.

אך האם זה חיובי? להתרגל, זה טוב?

רב צדוק שואל, האם אין סתירה למשנה הקובעת יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת אל תאמין? לכאורה מדובר פה בקיצורי דרך, האם יש ערך לאותם מעשים שנעשים ללא כוונה?

רב צדוק עונה שהמצב שבו כל איברי האדם מובילים אותו באופן אוטומטי לקדושה זהו מצב שקדמו לו מאמץ ויגיעה. ועכשיו אפשר לנוח. לשוט על אוטומט.

רב צדוק מגלה לנו שאם קשה, אל דאגה. המאמצים לנו מובילים אותנו למקום טוב. אחרי שמתאמצים, קורה משהו. המאמץ נטמע. בסוף לומדים ללכת.

ואז לא צריך יותר להתאמץ?

זה מפנה אותנו לצעד הבא.

שגם אותו נאמץ, בו נתאמץ להטמיע בנו.

עד שנגיע.

לצעד הבא.

0 תגובות