פרשת תצווה | הר’ ימימה מזרחי

עודכן: 3 במרץ


זה ערב פטירת משה רבנו ויש בו כח תפילה גדול מאוד מאוד. הלימוד היום לא יהיה כל כך פשוט, כי אנחנו בזמנים לא פשוטים ואנחנו צריכים לשאת במשא הכבד שעם ישראל נושא בו. בכל אדר נחטפות מאיתנו מלכות, והסיבה לחטיפת המלכות המדהימות האלה היא מפני שעמלק אוהב נשים. כשמקללים את עמלק אומרים לו “כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך”. הפשט הוא- אתה חכם על נשים, אתה בורא בעולם, לא עלינו, נשים שכולות. “כך תשכל מנשים אמך”- היא תהיה השכולה שבנשים, המצוערת שבנשים. אבל ימימה תמיד מבארת- אתה חשבת שאתה חכם על חלשות…. עוד מעט תראה את כוחן של החלשות! החלשות החולשות האלה. איך כתוב במלחמת עמלק- “ויחלוש יהושע על עמלק לפי חרב”. אנחנו עם הכח הנשי הזה הולכות להילחם באויב של הזמן הזה, שהוא האבא שממנו יצא המן הרשע – עמלק.

באנו לכאן הערב כדי למחות את זכר עמלק, אומר רבי לוי יצחק מברדיטשב- תורידי את הגימטריה של המילה “זכר” מהמילה “עמלק” את יודעת מה יישאר? אהבה = 13. היום זה ערב של אהבה אנחנו בערב פטירת האוהב הגדול משה רבנו. נדבר על הכוח המהמם שלו, הכוח המהמם שלנו.

אומר רבי פנחס מקוריץ- עיקר היארצייט של משה רבנו הוא באדר א’. גם באדר ב’ יש ז’ באדר אבל העיקר הוא באדר הראשון. אצל רבי פנחס מקוריץ ותלמידיו היום צמים חצי יום לפי שמת משה, וממחצית היום עושים סעודה גדולה מפני שנולד משה. היום נדבר על הנגיעה הקסומה הזו, שיום הפטירה של משה רבנו הוא יום הלידה של משה רבנו. למה את הפטירה שלו מציינים באדר א’? התשובה היא שז’ באדר יחול תמיד בפרשת תצוה, ומשה כששמע שהקב”ה רוצה להשמיד את עם ישראל אחרי חטא העגל, ביקש “מחני נא מספרך אשר כתבת”- ולא נזכר שמו של משה בפרשת תצוה. לכן חל יום מיתתו בפרשת תצוה ומזה למדים שעיקר היארצייט שלו הוא באדר ראשון. מהיום שמשה רבנו נולד השם שלו בכל פרשה, והשבת אין משה רבנו. למה? כי הוא אמר “אני זה הם. אם אתה מוחק אותם תמחק אותי”. הוא נותן לנו את הלב- בפרק ל”ב פסוק ל”ב, משה רבנו אומר תמחק אותי. האמנם? לא! כל הפרשה מלאה בפנייה של נוכחות למשה- “ואתה תצווה”, “ויקחו אלייך”, “הקרב אליך את אהרון אחיך”. כל היום פונים למשה רבנו, רק השם שלו לא נזכר.

נלמד ביחד דבר תורה שלמדנו ביחד בבוקר בתקוע בבית של אורי אנסבכר ז”ל, שאמא שלה הצדיקה והמוארת נועה אמרה שרק דברי תורה ינחמו אותה. אז זה בשבילך אורי:

וכך כותב הרבי מלובביץ’ הנפלא- “ז’ באדר יום פטירת משה רבנו חל תמיד בפרשת תצוה ויש לכך רמז בפרשה מפני שפרשת תצוה היא הפרשה היחידה בתורה מאז שנולד משה, שבה לא נזכר שמו. ותמוה הדבר- אי הזכרת הצדיק הוא הפך עניין הסתלקות הצדיקים…..כי כשהצדיק מסתלק מהעולם אין זה פוגע בשמו ובפעולותיו והם נשארים לעד ואינם משתכחים חס וחלילה רק גופו של הצדיק מסתלק מן העולם”. אז למה לא מזכירים את השם של משה רבנו בזמן שהוא לא כאן? ולמה אסתר המלכה לא מזכירה את השם שלה?- “אין אסתר מגדת את עמה ומולדתה” ולמה במגילת אסתר שם ה’ לא כתוב אפילו פעם אחת? מה זה השמות המחוקים האלה?

והרבי אומר על כך- כתוב בזוהר שכשצדיק נפטר הוא נמצא פה אחר פטירתו יותר מאשר בחייו, ולמה? כי כשהוא נפטר הוא עולה כל כך גבוה עד למקום שהוא היה בו לפני שהוא נולד, לשורש העצמיות שלו ואת זה מקבלים בעולם אחרי שהוא נפטר, משהו שלא היה כשהוא היה כאן בחיים. לכן הסתלקותו של משה מרומזת דווקא על ידי אי הזכרת שמו. “שמו של אדם איננו עצם מציאותו כי השם נדרש רק עבור הזולת. ונראה שהשם ניתן כמה ימים אחרי שנולד הולד, אבל מציאות הולד קיימת עוד לפני כן”. אם יש מישהו בתנ”ך שנתנו לו שם המון זמן אחרי שנולד זה משה. אומר הרבי מלובביץ’ דבר כל כך מדהים- כשאדם הוא רחוק, צריך לקרוא לו בשם. אבל בשעת ההסתלקות נשארת כאן העצמיות הנוכחת של האדם. הוא הכי נוכח בעולם, פשוט תגידי לו “אתה” והוא פה.

אמרתי היום בבוקר לאמא של אורי-  את לא צריכה להגיד “אורי” יותר, את לא צריכה לקרוא יותר בשם שלה. פשוט תגידי לה “את”, כי היא כאן כמו בפרשת תצוה. היא מגיעה למקום הכי גבוה בעולם והנוכחות הזאת נמצאת כאן.

אמא של אורי סיפרה לי- “בכל שבת היינו שרים את שירי קבלת שבת ואורי הייתה רוקדת ורוקדת. בשבת האחרונה אחרי ההלוויה של אורי הגיעו המון אנשים והתחלנו לשיר את קבלת שבת, וראיתי אותה פה בסלון איתנו רוקדת, את מאמינה לי ימימה?” ואמרתי לה – “כן”. והיא המשיכה לספר- “ואז היא התחילה להתעופף ולהיעלם לי ואמרתי לה- אורי אל תלכי אל תלכי, ואז היא אמרה לי- אמא לימדתי אותך כל מה שיכולתי ללמד אותך, עכשיו אני הולכת….”

אז משה רבנו עכשיו פה, את לא צריכה להגיד “משה”, ואת לא צריכה להגיד “רבנו” פשוט תאמרי לו “אתה”, אני מבקשת ממך. הערב הזה- יום הפטירה שלו, ואין נוכחות כזו בעולם.

#פרשתתצווה

0 תגובות