פרשת מטות – עבודה בפרשה | הרבנית שריג

בס”ד עבודה בפרשה פרשת מטות הרבנית שריג

מסופר על רבי אריה לייבוש מאופלא שניסה בכל כוחו לעבוד את ה’ הוא סיגף את עצמו בצומות ובתעניות – ולא עלתה לו. הוא טבל בנהר קפוא – ולא עלתה לו. הוא החליט שיהיה בתענית דבור, במשך שלוש שנים לא הוציא מפיו שום מילה שאינה לימוד תורה ותפילה. כשהיה עייף היה שוכב ונח מעט על הספסל עד שיתאושש. כל אלה הרחיקו אתו מאנשים וממשפחתו. קרא לו הרבי מפשיסחא (רבי יעקב יצחק רבינוביץ’ – “היהודי הקדוש”) ואמר לו: “בעולם העליון הדברים שלך לא עושים רושם.” השיב לו ר’ אריה לייבוש: לא יותר טוב ללמוד ולהתפלל במקום לעסוק בדברים בטלים? אמר לו ה”יהודי הקדוש”: “בוא אלי אחרי תפילת מעריב ואלמד אותך – לדבר. וכך אומרת הפרשה:

“וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי המַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'”.

(במדבר ל ב)

ארבעים שנה כמעט עברו על בני ישראל במדבר, משה כמעט בסוף ימיו פונה אל ראשי העדה (הנשיאים או הסנהדרין) ומנחה אותם כיצד לנהוג עם העם בהלכות נדרים ושבועות. הוא מנחה אותם להבין את המשמעות של התייחסות למי שלקח על עצמו התחייבות שאינה כתובה בתורה (בגדר של לאסור את המותר ולא חלילה להתיר את האסור). ואיך הוא בוחר לכנות אותם בשעה זאת, איך הוא פונה אליהם? ראשי המטות…לאמר. מביא הרב אגמון בשם “בעל הסולם” שמשה רצה לפנות אליהם כשהוא מזכיר להם את פרשת “מי מריבה”. בפניה מסוג זה הוא בעצם אומר להם- לכולכם יש מטות לכולכם יש כח מעשי, כח הרתעה אבל אני אומר לכם: “לאמר” כשהקב”ה פנה אל משה הוא הורה לו: “קַח אֶת הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו”. מדברים אלה הבינו משה ואהרון שהמטה הוא גורם בענין ולכן כשמשה מדבר אל הסלע ואין מים הוא מכה עם המטה. אומר להם משה לראשי העדה: אם הייתי מדבר ומאמין בעם שיקבלו (ולא מרים ידיים ואומר: “שמעו נא המורים”) ומדבר, הסלע בסופו של דבר היה מוציא מים. כדי שבני ישראל יושפעו מדבריכם אתם צריכים להאמין בהם, להאמין כי הם בדרגה של “שומע”. אמנם יש לכם מטות ויש לכם אותם במובן מטפורי כדי להשליט סדר אבל זה צריך להיות נדיר ביותר. ההשתדלות שלכם צריכה להיות במקום של “לאמר”. הדיבור שלכם צריך להיות כל כך משמעותי וכל כך נותן אמון בשומע שהוא בעצמו צריך להספיק. כשאנחנו במעמד סמכותי יותר מאחרים אם כהורים אם כמורים אם כמעבידים אנחנו נדרשים לנשום עמוק. יותר קל להשתמש במטה אבל הדרישה מאיתנו היא להחזיק בו (או בעצמנו…) ולתת את אמונינו בדיבור.

אפרת מספרת שהיא מתוסכלת מאד מצורת החינוך של נכדיה היא אומרת שכלתה מאד קשה איתם, היא לא נותנת להם מספיק מרחב ויוצרת לחץ על כל אי ציות קטן. זה כמובן מאד כואב לה. אני מנסה להגיד לה שזה חסר פרופורציה, הם ילדים קטנים וזה מה שילדים קטנים עושים אבל אז היא מתרגזת יותר ושום דבר טוב לא יוצא מזה. אני לא יודעת אם לשתוק או כן להגיב אבל אני מאד רוצה שהיא תקשיב למה שאני אומרת לה. מה שמפריע לי זה ש:

היא לא מקשיבה לי

1. האם זאת האמת שהיא לא מקשיבה לך? כן. 2. האם את יודעת בוודאות שזאת האמת שהיא לא מקשיבה לך? כן 3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שהיא לא מקשיבה לך? אני מתוסכלת, כואב לי, אני מרחמת על הילדים. מרבית הזמן כשאני בחברתם אני לחוצה שהיא לא תכעס עליהם. אני מתווכחת עם בעלי שאומר שאני לא צריכה להתערב. אני מודאגת מהנזק שזה יגרם להם אני כועסת על הבן שלי שמשתף פעולה עם הקו החינוכי הנוקשה הזה. 4. מי תהיי בלי המחשבה שהיא לא מקשיבה לך? בלי המחשבה שהיא לא מקשיבה לי אני לא אראה את עצמי כצודקת . בלי המחשבה הזאת גם אם אדבר אולי אצליח להעביר את הדברים בצורה יותר נעימה ואתקל בפחות התנגדות. אולי אצליח להסתכל על מה שקורה בלי “כס המשפט” ולא להתערב “לטובתם”. אולי אראה שהיא מתכוונת רק לטובתם אפילו אם זה גורם להם צער באותו זמן. בלי המחשבה אני יכולה להתייחס לשאר הזמן ולראות שבסה”כ הם ילדים שמחים, פעילים ונחמדים – וליהנות איתם. בלי המחשבה… אני אקשיב לה.

היפוכים: היא כן מקשיבה לי בדברים מסוימים, למשל היא כעסה על הבן הגדול שלה (בן 8) שהוא עדיין מרטיב והיתה מלגלגת עליו כשזה קרה ולאחר שדברתי איתה היא ספרה לי שהחליטה להפסיק לעשות מזה עסק והתנתה איתו שאם זה קורה הוא יחליף מצעים לבד ויתקלח. הוא עדיין מרטיב, היא ספרה, אבל יש פחות מתח סביב העניין. היא מקשיבה לעצות שלי בעניני בישול, היא מקשיבה כשאני מספרת לה על הקורסים שאני לומדת. בסה”כ היא מקשיבה להרבה דברים כשזה לא נוגע לצורת החינוך שלה.

אני לא מקשיבה לה אני לא מקשיבה לה כשהיא אומרת לי: “כך אני מבינה שצריך להתייחס למה שהם עושים”. אני לא מקשיבה לה כשהיא מבקשת ממני לא להתערב. אני לא מקשיבה כשהיא טוענת שהכי חשוב לה להיות עקבית במה שהיא דורשת מהילדים.

אפרת חשבה על עוד היפוך ואמרה שההיפך מלהקשיב זה לדבר ולכן ההיפוך הוא: היא לא מדברת איתי במובן שהיא כל כך צריכה להצדיק את עמדתה שהיא לא באמת מדברת איתי ולא משתפת אותי למה היא מגיבה ככה. אני יכולה לראות שאני לא מאפשרת דיבור כשאני “קובעת” שהיא לא בסדר.

וכך מצאתי בספר אחד: “בימי הילדות לומדים לדבר ובימלשתוק. וזו מגרעתו הגדולה של האדם לומד הוא לדבר בטרם ידע לשתוק….

#העבודהשלביירוןקייטי #ביירוןקייטי #שולמיתשריג #עבודתהמידותפוגשתאתביירוןקייטי #הרבניתשריג #הרשולמיתשריד #פרשתהשבוע #שולישריג #פרשתמטותמסעי #שיטתביירוןקייטי #פרשתמטות #עבודתהמידותבפרשה #השיטהשלביירוןקייטי