פרשת ויגש ברוגז ורוגז וכדאי לשמוע חדשות | רחל וינשטיין

משפחה.

אומרים על משפחה:

 Can’t live with them, you can’t live without them

אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם.

משפחה – זה נפלא. ומורכב. ומציף.

בפרשת השבוע אנו קוראים על איחוד משפחת בני יעקב.

יוסף מתוודע לאחיו, יעקב מגלה שבנו יוסף עודנו חי.

הוא מתקשה להאמין. מפחד להאמין.

מפחד להתאכזב.

לבסוף הוא משתכנע ומאמין.

ותחי נפשו.

יעקב אומר: רב עוד יוסף בני חי?!?!

המילה רב נראית כאן לכאורה קצת מיותרת,

וקשה לי שלא לחשוב על בן משפחה אחר של יעקב,

שאמר יש לי רב.

יוסף, הבן האהוב של יעקב, קשור בקשר עמוק לעשיו.

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה’ דבר  (עובדיה א:י”ח)

רב צדוק מסביר שיוסף ועשיו קשורים למידת היראה.יוסף מחובר לצד המתוקן והקדוש של מידת היראה ועשיו מגלם את צד הקליפה של מידת היראה.

יוסף אומר את הא-הים אני ירא, ועשיו כועס. ואימפולסיבי. וצייד.

חודש טבת הוא החודש של רוגז, ורב צדוק מסביר שרוגז זה לא כעס.

רוגז זו יראה.

כאשר יוסף שולח את האחים להביא את יעקב הוא אומר אל תרגזו בדרך, אל תבלבלו ואל תריבו. בלי הסחות.

תלכו ישר הבייתה.

 המדרש על פרשת וישב אומר ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.

רוגז הוא הכח שלא מניח לנו לשקוט על השמרים, לא מאפשר לנו לקבל את המציאות איך שהיא.

זה יכול להביא לכעס, וזה יכול להביא לפעולה. לעשייה.

הרוגז קופץ. הוא לא יושב.

עשיו נופל בפח של הרוגז, חייב לאכול עכשיו, ויבז את הבכורה.

יוסף מחזיק חזק, נאחז ביראת ה’.

במידת היראה יש כח עצום.

אש, להבה.

היא יכולה לשרוף והיא יכולה להאיר.

כשמשהו מטריד, אפשר להתעלם, לבקש לישב בשלווה. כדי לא להיבהל או להתרגז ולכעוס.

אבל אפשר גם לרגוז. להתרגש – ולהיות מונעים לתנועה.

לפעמים אנחנו עוצמים עיניים. כי לראות זה כואב. זה מטריד ומרגיז.

ולא תמיד ברור מה אפשר לעשות. לעיתים אין פיתרון.

אירועי השבוע עוררו בי הרבה תחושות ומחשבות. עצב, תסכול.

אבל מה שהכי כואב  – זו האדישות. ההתעלמות.

לא של כולם כמובן…

אבל של רבים.

שאני כל כך מבינה אותם.

כי לצאת מהאדישות זה כואב ומתסכל.

כי את האישה היקרה ואת הנער היקר לא ניתן להחיות על ידי ריצה והדלקת נרות.

אבל לישב בשלווה זה הכי נורא.

צריך לכאוב. לזעוק.

לזכור.

ללמוד.

לפעול.

לרגוז.

ולירא.

ולהתבונן.

 פנימה,

עם עיניים פקוחות גם החוצה.

שיהיו בשורות טובות! שבת שלום!