חיפוש

פרשת השבוע בזיקה למודעות – פרשת תרומה

בס”ד

פרשת השבוע בזיקה למודעות-פרשת תרומה.

פרשת השבוע

פרשת תרומה עוסקת בפרטי פרטים בהקמת המשכן, החומרים, הכלים, המידות ועוד. בעברי שימשתי כמורה ברובע היהודי בירושלים. אני זוכרת את עצמי מסתובבת ברובע וחושבת רבות על ריח “העל האש” שהציף בעבר את הרובע מרוב קורבנות ועוד כל מיני תיאורים שונים הקשורים למקדש שגרמו לי , לבושתי, לא להתגעגע לשום מקדש וגם לא לרצותו… עד שלמדתי על ההרגשה הפנימית שהייתה לאדם, פשוט כמוני ,בזמן המקדש. מספרים שאדם היה יוצא מבית המקדש עם הרגשת ניקיון אמתית. בכל נפשו הוא הרגיש שסלחו לו ולכן הצליח לסלוח גם הוא לעצמו. אדם שיצא מבית המקדש הצליח להרגיש ,שוב, אהוב ושווה. הצליח להרגיש באמת! שחוקי ליפול אך צריך לקום. עפ”י היהדות בכל רגע ורגע יש הזדמנות חדשה ואפשרות להיות טוב. אלא שכוחות חיצוניים ופנימיים עומדים ביננו לבין ההרגשה הזו. או שאנחנו נספר לעצמנו “נו באמת, על מי אתה עובד? אתה הרי מכיר את עצמך, ויודע שלא תצליח… או שלא באמת עשית מכל הלב…” ולעיתים חיוך, פרצוף או ציניות מגיעים גם מבחוץ ומבהירים לנו לגמרי שאנחנו לא באמת טובים. לדוגמא: קיבלתי על עצמי לכתוב כל שבוע, משהו קטן ,שניתן ללמוד מהפרשה על חיינו. יש לי חברה [מקסימה] שבכל שבוע מחזירה לי כמה מילים טובות. בשבוע שעבר היא לא כתבה לי שום מילה. והסתבר לי שהתמכרתי. כתבתי לה והיא כמובן החמיאה לי ולכאורה באתי על סיפוקי.

אך מאז המח לא הפסיק לבלבל לי במח. “תראי כמה את קטנה עושה רק בשביל האגו…ועוד איזה אגו איזה צורך בהכרה “ועוד ועוד. יכולתי להישאר כך, בהרגשה הזו אשר מן הסתם הייתה מייאשת אותי ויתכן שהייתי מוותרת ולא כותבת יותר. אלא שכאן, התעוררו, כנראה, רחמי שמים ואמרתי לעצמי :”נכון. המחמאות של … חשובות לך אבל במקום להסתתר ולהתחבא מאחורי תדמית של אישה דגולה שזה לא חשוב לה… היית לפחות אמתית… נקודה טובה! ואני שוב חיה בשלום עם עצמי.[ואגב הטענה היא שככל שאדם חי יותר בשלום עם עצמו יש סיכוי רב יותר שיחיה בשלום עם סביבתו.] זה כנראה היה המקדש-המשכן. מקום בו אדם הצליח להרגיש שוב טוב עם עצמו. ולזה-אני מתגעגעת. “…דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו …וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן…ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.” כותב רבי נתן [תלמידו של רבי נחמן מברסלב] “המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל. שזהו בחינת זהב וכסף ונחושת שהביא כל אחד כפי הנקודה הטובה שלו…כי יש בו בכל אחד–מישראל נקודה טובה אפילו בהפחותים שבהם מה שאין בחברו…וה’ יתברך מתפאר בהם. וזה בחינת הגוונים שהיו בבית המקדש והמשכן …שהביא כל אחד בנדבת לבו הטוב כי שם כלולים כל הנקודות הטובות…ועל כן אחר מעשה העגל שאז הוצרך משה לחפש ולמצא הנקודות הטובות שיש בכל אחד מישראל על כן דייקא נצטוו על מלאכת המשכן, כי המשכן נבנה מהנקודות הנ”ל וזהו: שחורה אני-במעשה העגל ונאוה המשכן. היינו בנקודות הטובות שאני מוצא בעצמי…” ע”מ לבנות משכן, ע”מ לבנות – יש להאיר ולחזק בנו, בילדנו, בתלמידנו , מטופלנו, חברנו ועוד את הנקודות הטובות. מי ייתן ונזכה… השיעור הזה מוקדש לעילוי נשמת יוסף מנחם בן רחל-סבא שלי. ומנחם הכהן בן מרים בריינדל –בן דוד וחבר. משניהם למדתי מהי שמחה. ומהי שמחה אם לא להצליח למצוא –נקודה טובה?

שבת שלום. שושי

0 תגובות