חיפוש

פרשתו של אהרון | לפרשת תצווה | רחל ויינשטיין

"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו...

ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך

לכבוד ולתפארת.

ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה

ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי".

(שמות כ"ח:א-ג)


פרשת תצווה – פרשתם של אהרון ובניו.

פרשת בגדי כהונה.

לכבוד ולתפארת.


ומי שעשה את בגדי אהרון –

היו אלו חכמי לב.


מדוע דווקא לצורך עשיית בגדי הכהונה נדרשו חכמי לב?

ומהי חכמת הלב?


הנציב מעיר שהחכמה,

אין מקומה בלב.

אלא במוח.

אם כן מהי חכמת הלב?


הנצי"ב מסביר שחכמת הלב יש לה שני פירושים.

חכמת הלב היא יראת ה'.

שנאמר ראשית חכמה יראת ה',

חכמה זו משכנה בלב.

פירושו השני הוא ביטחון –

שלפי הנצי"ב אינו עיקר העניין בפרשתנו.


הנצי"ב מסביר שאהרון הכהן היה צריך ללבוש בגדי כהונה –

לבגדים אלו תפקיד כפול.

תפקיד כפול, וקצת קטבי.

מצד אחד אהרון לובש בגדים אלו לכבוד ולתפארת.

שיהיה מתנהג בפרישות ובחסידות הראויה לכהן גדול,

שיהיה מכובד בעיני הבריות.

כי הוא מרכבה לשכינה.

קדש לה'.


מצד שני אהרון צריך לזכור שהוא קדש לה' –

לשמה.

לשם שמיים.

לכבוד שמיים.

לא לכבוד עצמו.


והבגדים מסיעים לא לדבר.

לזכור שכל הכבוד והתפארת –

לא לכבודו הם.


וזה לא פשוט.

ההסטוריה תעיד.

שוב, ושוב, ושוב...


והנצי"ב מסביר:

"דאחר שנצטווה אהרון להתקדש,

נתן המקום לו בגדי קדש שיסייעו לו לדבר.

וידוע שכל דבר שבקדושה,

לבד שטעון עשיה לשמה על פי דין,

עוד כל מה שמכינים יותר הפעולה לשם קדושה,

מועלת יתר לתכליתה...

משום הכי נצטווה משה שיזהיר האומנים שהם בעצמם יראי ה' לעשות הבגדים באופן שיועילו יותר לקדשו."

דברים שבקדושה –

צריכים להיות לשם שמיים.

וצריכים הכנה.

ולצורך מטרה חשובה ומאתגרת זו -

אפילו יוצרי הבגדים צריכים להיות חכמי לב,

יראי ה'.


ועניין זה,

מסביר הנצי"ב,

מסביר משה לעושי המלאכה בעצמו.

לא על ידי בצלאל.

כי העניין כאן הוא חכמת הלב –

לא חכמת הידיים.

שגם היא אמנות מדויקת.

ודורשת.

דורשת לימוד.

דורשת אימון.

ניסיון וטעיה.


ומי, אם לא משה, הוא האדם,

המבין באומנות זו.

האיש משה, העניו מכל אדם אשר על פני האדמה.

אמנות היראה,

אמנות הענווה.

משה,

שכל חייו הקדיש –

קדש לה'.


מפנה מקום לאהרון.


כי זוהי פרשתו של אהרון ובניו הכהנים.


שני האחים,

שני המנהיגים,

משה ואהרון –

מלמדים אותנו מהי מנהיגות.

הובלת העם,

ייצוג העם,

בקדושה.

בענווה.

ביראה.


ונמצאנו אנו למדים את חשיבותה של היראה,

של ההבנה שכבוד ותפארת צריכים להיות לשם שמים.


ושקדושה דורשת השקעה,

דיוק,

הכנה.


שבת שלום!

0 תגובות