פרק ב' אל תשכחי תכסיס מלחמה | ש. זיו


וקבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה, ועשה לו שרי מלוכה ודוכסים ושרים וחיל.

וזה הבן מלך היה חכם והיה אוהב חכמה מאד, והיו אצלו חכמים גדולים, וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה, היה אצלו בחשיבות גדול מאד, והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו: מי שהיה רוצה ממון היה נותן לו ממון ומי שהיה רוצה כבוד היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החכמה.

ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך, היו כולם לוקחין עצמן אל החכמה, ועסקו כל המדינה בחכמות, כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה, וזה היה רוצה חשיבות וכבוד. ומחמת שכולם עסקו רק בחכמות, על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כולם עוסקין בחכמות, עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים, עד שהקטן שבאותה המדינה היה במדינה אחרת חכם גדול מכולם. והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מופלגים גדולים מאד, ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה, ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם ונתפקר גם כן. ושאר בני המדינה לא נתפקרו, מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל, על כן לא יכלו שאר בני המדינה ליכנס באותה החכמה ולא הזיק להם, אבל החכמים והבן מלך נתפקרו כנ"ל.

והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב, כי נולד עם טוב והיו לו מידות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו', והיה גונח ומתאנח על זה, על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך, והיה מתאנח מאד, אבל תיכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו החכמות של האפיקורסות הנ"ל. וכן היה כמה פעמים, שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותיכף כשהתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל.

היא קמה בבוקר, ועוד לפני שעפעפיה נפתחו לגמרי האצבע כבר זפזפה. מהר מאוד גילתה כמה ידיעות 'הפסידה' בחמש שעות השינה אליהם נחתה חסרת הכרה בשעה שתיים לפנות בוקר. אחרי ששתתה את הידיעות ה'חמות', וטרפה בעלעול מהיר את החדשות המסעירות בעיתון היומי צלצול בהול חותך אותה. היא מתעדכנת מחברתה בעוד שפע ידיעות שעדיין לא הגיעו לרשת משום מה. יוצאת לעבודה, נפגשת ושומעת, המסך המהבהב לא עוזב לרגע, רק מתחדש בקצב מסחרר. כאב ראש מתחיל לפלח את רקותיה. הקפה לא עוזר. פחדים מתעוררים בה, היא משתפת את הגיגיה המבוהלים ברשת והלייקים שמצלצלים לה מכל כיוון לא מקהים את עוצמת הכאב. היא חייבת, חייבת איזה איש מקצוע טוב שיוכל לעזור לה להתמודד. שיוכל להבין מה עובר עליה...

וזה בדיוק מה שקרה לבן המלך האומלל בקטע המעשייה שלנו. בן המלך אוהב ללמוד, תאב ידע, מעריץ חוכמה. מחפש עוד ועוד חידושים וגירויים. מוכן לשלם עליהם כל הון שבעולם. זה טבעי. כל תינוק נולד עם סקרנות מובנת שעוזרת לו להתפתח. אך הטעות הבסיסית שלו הייתה שמרוב היותו מוצף בחוכמות הוא שכח תכסיסי מלחמה.

אין לנו תכסיס מלחמה כנגד מלחמת היצר החזקה יותר מהתפילה הקדושה. אם בן המלך היה מתפלל, הוא היה מצליח לנתב את החוכמות לתועלת והן לא היו מזיקות לו. אם הוא היה מקדים תפילה לכל עניין בחיים, הוא לא היה נאבד בסבך חוכמותיו.

אמר פעם רבי נחמן מברסלב לתלמידיו: ״מה שהעולם עושים בסוף – ברצוני שתעשו כבר מההתחלה״. לא לחכות שנוצף עד כלות - עד שיגמר לנו האוויר- ואז להיזכר בה, אלא להתחיל איתה את היום, לחפש אותה ראשונה, לפני כל המטלות, לפני החדשות, לפני הסערות והחובות המשחרים לפתחנו - תפילה. עם כל רצון לחידוש, ריגוש, עם כל ידיעה שמבקשת לנער אותנו לכל הכיוונים, לצרף אותה- תפילה. לקחת את "מפתח הגנבים" הזה, את הנתיב שהמזיקים לא יודעים על קיומו, ולבוא לבורא עולם כל פעם מחדש הכי קטנים שאפשר. לספר לו במילים שלי מה עובר עליי, את כל הפחדים ואת כל הדעות שמקיפות אותי בטבעת חנק מאיימים על שלוות הנפש שלי. לבקש לשמור על התמימות. על הטבע הפשוט, על הילד הקטן והתמים שבוטח ומאמין. לא לחכות להרהורי התשובה שגורמים לנו מדיי פעם להתאנח על רוע מזלנו. גם בן המלך היה שואל את עצמו מדיי פעם: "היכן אני בעולם" מתאנח ורוצה אחרת, אך זה לא מספיק. יש לקבוע לה עת. להביא את הטוב הגנוז לתוך ליבנו. יש לנו את הכוח לזה. הבחירה חופשית לבחור בה!

אומרים חז"ל: "אין רגע בלי פגע", ופגע זאת אחת הלשונות של התפילה. במקום פגעי העולם- ניקח אותה. שתיגע בנו, שתרים את הדעת שלנו למעלה. נבקש שהשכל לא ייקח אותנו לעברי פי פחת, אלא ישמש אותנו לגדילה והתפתחות אמתית. כי לזה יקרא שכל, לכל מה שיכול לעזור לנו להיות טובים יותר, קרובים יותר, מחוברים יותר. "מִצְוָה גְּדוֹלָה לְחַדֵּד הַשֵּׂכֶל, לְהָבִין הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ" אומר רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (סימן ס"ב). מצווה גדולה ללמוד ולהתקדם, לחדד את השכל שלנו עד שנצליח להשיג השגות חדשות, עד שנגיע לגבהים חדשים.

הלוואי ונזכה להינצל מעודף החוכמות שזורמות בעולם במבול שוצף, חוכמות שאם נותנים להם לשטוף יכולות להוביל אותנו לניתוק- אפיקורסות, חס ושלום, ולבחור בתמימות שזוהי חוכמה יחד עם תפילה. אמן!

0 תגובות