פרסום הנס בדאכו – חנוכה תשע”ו | נורית אילון הירש
חנוכה תשע”ו… מצאנו את עצמנו כל המשפחה מגיעים למינכן עם הילדים לקיים מצוות כיבוד הורים להיות עם אבא של בעלי בחנוכה.
הגענו למחנה דכאו, פעם ראשונה בחיי שאני מוצאת את עצמי במקום כזה. תמיד היה לי מוטו כזה שהגרמנים הרגו אותנו פעם אחת.. אני לא אכנס לשם עוד פעם שלא יהרגו אותי שוב כי זה מאוד רגיש אצלי.. ומצאתי את עצמי בסוף שומעת בקול בעלי והולכת לראות “כי צריך”…
הסתובבנו שם עם הילדים, גם כי אמרנו שהקטנים לא יבינו ולגדולים זה חשוב… ומצאתי עצמי מסתובבת שם בתוך מקום שכביכול לא נראה זוועתי בכלל. את התמונות לא נכנסתי לראות כי ידעתי שזה יהיה קשה מדי… והסתובבתי שם בין הביתנים ושדרות העצים והעוצמה ששידר המקום הזה… פתאום הבנתי שלהיות יהודיה זה עוד הרבה יותר ממה שאני מבינה מה זה להיות יהודיה…
החדר שהכי זיעזע אותי שם, יותר מכל תמונה או כל דבר אחר שהיה שם, זה היה חדר אחד גדול שבו זו לצד זו… וסליחה על התיאור, עמדו אסלות… פשוט אחת ליד השניה. והיה אפשר לראות איך בעצם אפשר לקחת מאדם, מיצור אנושי את כל מה שיש לו… את הלבוש שלו, את הדמות שלו, את האישיות שלו, את השם שלו, את המקצוע שלו, את הכבוד שלו… הכל אפשר לקחת לו…
זה היה כל כך עוצמתי להסתובב שם ולהבין שכל מה שיש לנו באמת זו הרוח שלנו…
הסתובבתי שם עם הילדים שלי, כולם עם פאות… המון גויים הסתובבו מסביבנו ואפילו צילמו אותנו בהחבא כי היינו משהו כזה מהעיירה של פעם שפתאום הסתובב שם כמו איזה סרט חי…
והקטן שלי בן החמש נותן לי יד והולך אותי בין שדרות העצים עם השמים הכחולים ורק העצים האלה יכלו לספר את הזוועות שהם ראו שם… והקטן שלי מתחיל לשיר ניגון שיוצא לו מבפנים כי הוא כזה ששר תמיד… ופתאום הוא מתחיל לשיר ניגון שלא שרתי לו אף פעם… והוא פשוט שר לעצמו “עם ישראל חי, עם ישראל חי עם ישראל עם ישראל עם ישראל חי…” ואני מסתכלת על בעלי ואומרת לו בשקט – תראה מה הילד שר.. מה, הוא מבין מה שקורה כאן?
וזה היה פשוט עוצמתי להבין איך הנשמה היהודית, הרוח הזאת שיש בנו היא משהו שחי לנצח…
אח”כ הדלקנו נרות חנוכה בדכאו… בחלון… לפרסם את הנס.. כי עם ישראל חי!!
שנזכה כולנו לחזק את הרוח היהודית הזאת שבנו כי יש לנו שליחות ויש לנו עוצמה ויש לנו ייעוד.
נורית אילון הירש