Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page

פרידות וקריאות לפרשת שמיני | רחל וינשטיין

בפרשה זו אנו נפרדים משני האחים,

נדב ואביהו.

וכל כך קשה שלא לחשוב על כל הפרידות -

שנפרדנו בשבועות האחרונים.

מאחים,

ואחיות.

ועל המעגלים -

הקרובים יותר,

ופחות.

כל כך הרבה מעגלים.

ויש תחושה שכל אחד קשור.

איכשהו.

והמעברים –

בין חג,

לכאב.

בין שגרה,

לאבדן.


ואנו עומדים מול אהרן.

האב.

ששכל את שני בניו.

ודומם.

ולאחר שאינו אוכל מן החטאת,

ומשה קוצף על אהרון ובניו הנותרים,

אהרון עונה –

";הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָֽק"


נמנעתי מאכילת החטאת כי כך נראה לי שרצון ה'.

ותקראנה אותי כאלה –

נמנעתי מאכילת החטאת כי כך נראה לי שרצון ה'.


לנמה לא ותקרינה?

נראה לי שיש פה רמז לכך שאהרון מבין שלא קרה לו,

אלא קרא לו.

אחרי שספר ויקרא פותח בקריאה,

ה' קורא למה,

אהרון אומר –

שעכשיו ה; קורא לו.

והוא מנסה להקשיב.

ולשמוע מה תוכן אותה קריאה.

וזה לא ברור.

עובדה שמשה הבין אחרת.

אך משה מקבל את דברי אהרון –

וייטב בעיניו.


ואני מרגישה שאהרון קורא לנו –

לראות במציאות שלנו,

תמיד -

קריאה.

ובמיוחד שכקורים (קוראים...) דברים גדולים,

לא פשוטים.

ותפקידנו לנסות ולהבין מה ה' אומר לנו.

מהו תוכן הקריאה.

ולא בטוח שכל אחד יבין פה באותה צורה את תוכן הקריאה.

כלומר די וודאי שלא.


אבל יש פה קריאה.

ואולי מה שכן ברור –

זה שצריך לנסות ולשמוע מה ה' אומר.

לא רק מה שאני מרגישה,

או מה שחשבתי עד עתה.


אני חושבת המון בזמן האחרון על המחיצות הרבות שהצבנו –

שהלוואי שנוכל להסיר.

ולראות דברים בצורה חדשה ושונה.

ולזכור שכולנו אחים.

ואחיות.

ושהדברים נוגעים לכולנו.

אולי כך גם ניטיב לשמוע את הקריאה.


שתהיה נחמה לכל האבלים,

הקרובים יותר והקרובים פחות.

בשורות טובות,

שבת שלום!



0 תגובות

Comentarios


bottom of page