חיפוש

פסח מהחלומות | שמרית יפת

הגעת לקו הסיום, הגשמת את החלום:

“הנרות דולקים בזמן לכבוד החג ותחושת עילאית של שלווה ורוגע ממלאת את האוויר. רוח אביבית מנשבת לבית פנימה. הכול מונח, מסודר, מצוחצח ונטול פירורי פירורים. הבית נקי כל כך, מבהיק כל כך מלובן, מכל פינה ניכרת ההשקעה העצומה שהשקעת.

ילדיך לבושים במיטב המחלצות פרי כיתות רגליך בחנויות אינספור על מנת למצוא את הפריטים המושלמים. לזה הותאמה כיפה, לאחר חגורה, שמלות תואמות לבנות ובשבילך שמלה ומטפחת מעוצבת מהיריד האחרון שבו ביקרת. וגם את הבעל לא קיפחת.

הכלים היפים ביותר מעטרים את שולחן הסדר. סוף סוף נעשה בהם שימוש אחרי שהמתינו בסבלנות אין קץ שנה תמימה. צלחת הסדר המוכספת, המרור לצד החרוסת, הביצה לצד המצות, הזרוע לצד כוסו של אליהו הנביא המהודרת והמפות הלבנות כמו עוטפות את הכול”.

הכול בדיוק כמו שתכננת!

האומנם?

האם זהו החלום המושלם?

הייתכן שמשהו חסר בתמונה?

חג פסח הוא בראש ובראשונה חג החירות. אין שום פסול לתכנן ואף להגשים את החלום המתואר. אך אין חלום זה עומד לבדו.

ידועה היא ומפורסמת הקביעה התלמודית: “שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג” (מסכת פסחים דף ו’ ע”א).

בהתבוננות עמוקה נבחין כי חז”ל עשו שימוש דווקא במילה דורשים. בעצם הם רמזו לנו כי כל ההכנות לחג הפסח מקופלות להן בהבנת אותה דרישה.

הדרישה שונה היא מהעשייה. הדרישה מרוממת אותנו מהמעשה אל המבט הכולל, הרחב והמקיף. היא מבקשת מאתנו לחשוב ולברר בנינו לבין עצמנו, מהי תכלית המעשה, מהו החלום שלי?.

לכן, בין קירצוף למירוק חיצוני, בין סידורים ותיקונים, בין קניות לבישולים אנחנו צריכות למצוא זמן לדרוש לעצמנו, לעצמיותנו. לברר מהי המצה ומהו החמץ בחיינו. היכן הוא האפיקומן בחיינו הנחבא לו מתחת לכיסויים רבים של רצונות שלא מומשו, של חלומות שלא הגשמנו, של שאיפות שלא מולאו, עדיין.

כך שבטרם ניגש לניקוי הבית אנו צריכות לברר לשם מה העבודה הזאת לנו. בשביל מה אנו יוצאות ממצרים? בשביל מה הקב”ה יילד אותנו במצרים? מה העיקר ומה הטפל?

כל אחת אשר תקדיש לכך מעט זמן תגיע לתשובה מיוחדת משלה שתשרה עליה נחת לאורך הדרך, לאורך המסע הנכסף עד להגעה ליעד, עד להגשמת החלום בחג הפסח עצמו.

בד בבד, חשוב מאוד שלאותה תשובה נצמיד תכנון מוקדם. כשאין כזה,  אנחנו מאבדות ידיים ורגליים. אבל יותר מכך אנחנו מתוסכלות מכך שבחג הכי עוצמתי לגילוי העצמיות, איבדנו שפיות.

לא מקרה הוא שהדרישה לפסח מתחילה מיד בתום שמחת חג הפורים. שמחה זו שנקבעה בלבנו מקנה לנו את היכולת לראות את התמונה הגדולה והרחבה מבין כל הצמצומים.

יהי רצון שמתוך שמחה תזכה כל אחת ואחת מאיתנו לגלות את העבודה המיוחדת לה על מנת להיות בת חורין אמיתית. מתוך כך תצא לתכנן איך היא עושה את הדרך להגשמת החלום ללידה מחודשת לאומית ופרטית, אמן כן יהי רצון.

הכותבת הינה מדריכת כלות, מעבירת סדנאות העצמה לנשים ונערות, בלנית ומנהלת מועדון לניצולי שואה- ‘אנחנו פה’

0 תגובות